אין מספיק טרור

כמו פיל בחנות חרסינה שעשויה מרגשות קונצנזוס עדינים - כבר כמה עשורים שסצינת הפאנק בארץ מנפקת שירים שיכולים לפרק משפחות ולהוביל לפיטורין. בזמן שבמיינסטרים והאינדי הישראלי עדיין מגרדים את הקרחת בניסיון להבין איך משחילים שורה לוחמנית לשיר, סצינת הפאנק מתהדרת ברפרטואר עוקצני שאפשר רק להתקנא בו. פנינו למקצוענים מארכיון הפאנק בישראל ואלה החזירו לנו עשרה שירי חתרנות שחובה להכיר. לגזור ולהחביא מההורים ~

✱ ✱ ✱

נכי נאצה - סולחה עם החמאס

נכי נאצה, להקה מהגליל העליון שפעלה בשנות ה-90, הייתה מחלוצות הפאנק המחאתי בארץ, ואחת הלהקות שהכי השפיעו על סצינת הפאנק לאורך השנים. רבים משירי הלהקה נשמעים גם היום, יותר מ-20 שנה מאוחר יותר, כאגרוף מילולי בפרצופו של הקונצנזוס הישראלי. בשיא תקופת הפיגועים של אמצע שנות ה-90, הם כתבו את השיר "סולחה עם חמאס", שלמרות מה שמרמזים שמו והפזמון הפרובוקטיבי ("אין מספיק טרור"), לא מתמקד בעניינים של כיבוש ופלסטינים, אלא תוקף בבוטות האופיינית לז'אנר את הקפיטליזם ושלטון ההון הישראליים. בשנים שלאחר פירוק הלהקה, היה סולן הלהקה, פדריקו גומז, שותף להקמת עוד שתיים מלהקות הפאנק המחאתי הבולטות שהיו פה - דיר יאסין וסמרטוט כחול לבן.

✱

קוקו בלוף והיתושים - תחילת המלחמה

גני תקווה נראית היום כעוד עיירה פרברית מנומנמת, אבל בראשית שנות התשעים פעלה שם סצינת פאנק תוססת ובועטת, ובראשה עמדו חברי הלהקה האיקונית קוקו בלוף והיתושים. בין עוד לילה של אלכוהול זול ב"פארק שיקאגו" להופעה במועדון הרוקסן בתל אביב, הם הוציאו את ההמנון האנטי־מלחמתי הזה, שבאופן מפתיע זכה אפילו לקליפ בהפקת ערוץ 6 (ערוץ הילדים), בכיכובו של ליאור מילר.

✱

ליקוויד סקיי - משטרה

מאז ומתמיד המשטרה הייתה אחת המטרות הפופולריות שכנגדן יוצאים בשירי פאנק, וגם חבורת הנערים מקריית אונו שהתגבשה בשנות ה-90 ללהקת "ליקוויד סקיי", החליטה להביע את שנאתה למוסד הזה דרך שיר. כנראה שבכל ז'אנר מוזיקלי אחר, שיר שהוקלט באיכות הקלטה כזאת היה זוכה לאפס תהודה, אבל לפאנק חוקים משלו וכך יצא שהשיר הזה מ-1994, על אף יכולת הנגינה הירודה והליריקה הלא כל כך מתוחכמת (בלשון המעטה), הפך לאיקוני בסצינת הפאנק הישראלית וזכה למספר גרסאות כיסוי מקומיות בשנים מאז יצא.

✱

אנוס - מתאבדת

עוד אחת מלהקות הפאנק הרבות שיצאו מאיזור בקעת אונו בשנות ה-90. אנוס הייתה אחת הלהקות הבודדות בסצינת הפאנק של אותם ימים שלא הייתה מורכבת מגברים בלבד, והונהגה על-ידי הסולנית שרית שצקי. הלהקה הייתה מחוברת לצד היותר פוליטי של הסצינה, ול"תנועה האנרכיסטית" שפעלה בסצינה באותם ימים ואירגנה הפגנות, הוציאה פליירים מחאתיים ועוד. השיר "מתאבדת", אחד משני שירים בודדים של הלהקה ששרדו, הוא שיר מחאה נוקב העוסק במסלול החיים הכל-ישראלי והגיוס לצבא.

✱

נקמת עוללים - ילדי חלב

בשנות ה-2000 המוקדמות רוב הישראלים עוד לא שמעו אפילו על המילה "טבעונות". הקונספט לא היה מוכר כמעט ונחשב כקיצוני במיוחד בעיני החלקים בציבור שכן הכירו. בסצינת הפאנק לעומת זאת, כבר אז אחד מהנושאים המרכזיים למחאה היה זכויות בעלי חיים, ורבים מהחבר'ה שהיו יותר אידאולוגיים ומעורבים פוליטית בסצינה היו כבר טבעונים. נקמת עוללים, ארבעה טינאייג'רים טבעונים/צמחונים מירושלים וכפר סבא שהמחאה זרמה בעורקיהם, הוציאו בשנת 2003 את האלבום הראשון שלהם, "מורשת קרב", שכלל בין השאר גם את השיר הזה, שיר מחאתי סאטירי כנגד צריכת עגלי חלב.

✱

ועדת קישוט - ציצים

מאז ומתמיד כמעט ולא היו בסצינת הפאנק בארץ להקות בהן חברות נשים. הסצינה הייתה די גברית וגם כשבנות הגיעו להופעות או פעלו בצורות כאלו ואחרות בעשייה בסצינה, העשייה המוזיקלית נשארה כמעט לגמרי בידי הגברים. בזמן שבחו"ל פרחו כבר בשנות ה-90 סצינות של ריוט גררל ולהקות המונהגות על ידי נשים, בארץ היה חוסר בולט בעניין. לואקום הזה נכנסו ועדת קישוט, צעירות תל אביביות שהיו כולן חלק מהסצינה כבר זמן מה, והחליטו שהגיע הזמן שהן יצעקו את צעקתן בלהקה משלהן. הן הוציאו אלבום בהופעת השקה חגיגית ב-2004 (בקן השומר הצעיר בתל אביב!) לפני שטסו להרעיש עם ההארדקור פאנק הפמיניסטי שלהן בטור באירופה.

✱

הפוסי של לוסי - הרוח פיאודלית

הפוסי של לוסי פרצו לרגע לתודעה המיינסטרימית הישראלית ב-2002, כאשר ימים ספורים אחרי צאת אלבומם הראשון, "צב 8", נהרג אחד הסולנים, עומרי גולדין, שהיה באותם ימים חייל, בפיגוע באוטובוס בדרכו חזרה לבסיס. מאז הוקמה הלהקה בשלהי שנות ה-90 ועד היום (הלהקה עדיין פעילה) רוב השירים שהוציאה היו שירי מחאה בנושאים מגוונים - נגד גזענות, אלימות משטרתית, פוליטיקאים ועוד. "הרוח פיאודלית" הוא אחד משירי המחאה היותר ידועים של הלהקה, והוא יוצא כנגד השיטה הכלכלית ושלטון בעלי ההון.

✱

מחלקת חניקות שוטרים - שואה גרעינית

מחלקת חניקות שוטרים, כמו שאפשר להבין כבר משם הלהקה, היא אחת הלהקות היותר פרובוקטיביות וכועסות שפעלו בסצינת הפאנק בארץ. הלהקה התחילה לפעול באמצע העשור הראשון של שנות ה-2000 ומאז ועד פירוקה ב-2016 ביטאה באופן ישיר ובוטה את סלידתה מהממסד, החברה, המשטרה, המדינה ועוד ועוד, בין אם בשירים ובין אם בהופעות פרובוקטיביות שכללו בין השאר ביזוי סמלי מדינה ואקטים שערוריתיים נוספים. דוגמה אחת היא השיר "שואה גרעינית", המבטא משאלת לב להשמדה המונית כדרך מוצא מחוליי החברה הנוכחית (גילוי נאות: הייתי סולן הלהקה - ב.מ).

✱

חלם - אפס סובלנות

אחרי מספר שנים בעשור האחרון בהן היה נראה כי הפאנק הפוליטי בארץ גווע וכמעט ואין להקות המנסות להעביר מסר עקרוני כלשהו, החל בשנים האחרונות גל חדש של להקות המציגות עמדות מחאתיות בלתי מתפשרות, וגם מתעקשות לעשות זאת בעברית. חלם היא אחת מהלהקות הבולטות בגל הזה. להקה אנטי-פאשיסטית בועטת המבוססת בתל אביב, ויוצאת בצורה חדה ונוקבת כנגד הגזענות והלאומנות בחברה. "אפס סובלנות לאפס סובלנות".

✱

עקרבוט - הירושימה פלסטינה

להקת עקרבוט החיפאית הוקמה לפני כשנתיים ומאז חורכת במות עם המנוני הזעם שלה המשלבים מוזיקת פאנק אגרסיבית עם ליריקה מחאתית ישירה ונוקבת. אחד השירים הבולטים שלה הוא "הירושימה פלסטינה", שכבר משמו אפשר להבין כי מדובר בשיר שהוא בעיטה בבטן. השיר עוסק בזוועות המלחמה, נושא שנפוץ בשירי פאנק כבר משנות -70 אך לצערנו נשאר רלוונטי גם בימינו. או כמו שאומר השיר "במלחמה אין מנצחים וגם לא מנצחות".

✱✱✱

הכותב, ברק מאייר, הוא מייסד ומנהל ארכיון הפאנק בישראל, פרוייקט לתיעוד היסטוריית הפאנק בארץ, ופעיל בסצינת הפאנק מאז תחילת שנות ה-2000. מאייר היה חבר במספר להקות פאנק לאורך השנים, ביניהן מחלקת חניקות שוטרים, זה ייגמר בבכי ותרבות רעה.

בתמונה הראשית: נקמת עוללים בהופעה בנשר, 2003. באדיבות ארכיון הפאנק בישראל.