גם אם לא שמעתם על מוזיקת ספרייה, סביר להניח שמתישהו בחיים שלכם שמעתם מוזיקת ספרייה. מוזיקה שהוקלטה עבור פרסומות, תוכניות טלוויזיה וסרטים בשנות ה-60 וה-70 ושוחררה על גבי תקליטים נדירים הופכת לאחד התחומים החמים ביותר עבור אספנים, מפיקים מסמפלים ושאר חפרני מוזיקה. שאלנו שלושה מהאספנים המוכרים בעולם של הסגנון כמה שאלות (וביקשנו גם כמה המלצות) כדי לנסות לתפוס את סוד הקסם של הז׳אנר שהוא בכלל לא ז׳אנר
מסרטי קונג-פו משנות ה-70 ועד פורנו מהאייטיז, סגנונות קולנועיים מסויימים תמיד אופיינו באופן מובהק ע״י המוזיקה שלהם - והמוזיקה הזו תמיד טענה בתוכה את רוח התקופה המוזיקלית. אם מטים אוזן לפסקולים שליוו סרטים, סדרות, ופרסומות לאורך ההיסטוריה אפשר למצוא בהם אינספור פנינים מוזיקליות. תקליטי ספריה שהופקו בראשית שנות השישים היו לרוב הקלטות של תזמורות ג'אז, לאחר מכן החלו הפ'אנק, הסול והפסיכדלייה לצבור פופולריות, ומתחילת שנות ה-70 ועד שנות השמונים הסינתיסייזר וכלי נגינה אלקטרונים אחרים החלו לתפוס מקום מרכזי, ומלחיני מוזיקת הסיפרייה החלו להתנסות באלקטרוניקה אבסטרקטית מסינת פופ ועד לאמביינט.
לאורך השנים קמו עשרות לייבלים של מוזיקת ספרייה, כמו KPM האנגלי, Tele Music הצרפתי ו-Colorsound הגרמני. התקליטים עליהם הודפסה המוזיקה הזו יצאו באופן מצומצם וברוב המקרים לא כללו קרדיטים לנגנים והיוצרים, למעט תקליטים של מלחינים ומעבדים מוכרים יותר. ישנם תקליטים שלא כתוב עליהם שום דבר מלבד המילה ״דרמה״, ״מרדף״ או ״התעלסות בשקיעה״, ובתוכם יהיה אוצר גלום של גרוב.
כיום, לייבלים חדשים מוציאים מחדש אינספור תקליטי ספרייה נדירים. התת ז׳אנר הפך לאהוד בקרב אספנים ודי ג׳ייז, וכמובן בקרב מפיקים וביטמייקרים שמחפשים מוזיקה נטולת זכויות יוצרים לסמפל אותה. ביקשנו משלושה אספנים מוכרים בזירה הבינלאומית ושיש להם מדף רחב של מוזיקת ספרייה בארון התקליטים, לתאר לנו מה סוד הקסם שלה: ג׳וני טראנק - די ג׳יי, עיתונאי ושדרן רדיו אקלקטי ובעליו של הלייבל Trunk Records המתמחה בהוצאה מחדש של פסקולים ומוזיקת ספרייה; הדי ג׳יי והמפיק גאסלאמפ קילר שרבים מהלופים, התופים והסימפולים שהוא משלב בקטעים שלו מגיעים ממוזיקת ספרייה; וצ׳ריסטונז, האספן הבריטי שאחראי לאחד האוספים המעולים בז׳אנר ״Kung Fu Super Sounds" שאפשר לנחש באיזה פסקולים מדהימים הוא מלא.
ג׳וני טראנק:
״יש רעיונות מוזיקליים שאתה פשוט לא יכול לשמוע בשום מקום אחר חוץ מבמוזיקת ספרייה... זה עולם בו מוזיקה נעשית עבור סיבות ביזאריות, אז התוצאות הן לא כמו שום דבר ששמעת מעולם.״
״שמעתי את תקליט הספרייה הראשון שלי באיזור 1994. ׳Dramatics Electronics׳ שיצא בלייבל Bosworth. אני לא ידעתי שזה נקרא מוזיקת ספרייה, רק כשיצרתי קשר עם הלייבל למדתי את כל הסיפור של המוזיקה הזו.״
״אחד הדברים שיפים בתקליטים האלה הוא שהצלילים הם לרוב מבודדים - יש אלבומים של כלי הקשה בלבד, כלי נשיפה, אפקטים מוזיקליים. יש שימוש מעניין ונסיוני בסינתיסייזרים. יש רעיונות מוזיקליים שאתה פשוט לא יכול לשמוע בשום מקום אחר חוץ מבמוזיקת ספרייה. כמובן שמהקצבים, דפוסי התופים והביטים בתקליטים קצת יותר נדירים יכול להיות מדהימים. התקליטים הנדירים האלה הם טובים למפיקים שאוהבים לסמפל, כי קשה מאוד לאתר את המקור שלהם. הרבה מהלייבלים של מוזיקת ספרייה מעסיקים עובדים צעירים שלא מודעים בכלל לכמות המוזיקה שיש להם בקטלוג.״
״זה עולם בו מוזיקה נעשית עבור סיבות ביזאריות, אז התוצאות הן לא כמו שום דבר ששמעת מעולם. אני גם אוהב את הצלילים הנוסטלגיים - הרבה פסקולים וג׳ינגלים של טלוויזיה בריטית באים מתקליטי ספרייה. זה פשוט עובד עליי בהמון רמות, ובגלל זה אני לא מפסיק לאסוף אותם. אני מת גם על העטיפות, הן לא כמו שום דבר אחר במוזיקה. בגלל זה הוצאתי את ׳The Music Library Book׳.״
המלצה: ״יש יותר מדי, אני לא מסוגל לבחור אחד. האחרון שניגנתי היה ׳Jazz At Meridiana׳ שיצא בCooper.״
בדקו את אתר הבית של ג׳וני טראנק, Trunk Records
צ׳ריסטונז:
״כשאתה צורך הרבה מוזיקת ספרייה, שני המדיומים - מוזיקה וקולנוע - מתחברים לך בראש בצורה קינטית ומדברים אחד עם השני - כל סצנה מדהימה מדברת אלייך בשני מישורים.״
״אני זוכר שגיליתי לראשונה את התקליטים האלה לפני יותר מ-20 שנה. היו קופסאות שלמות של Conroy ו-Tele Music באיזה מקום שהייתי חופר בו באופן קבוע. הבעלים של המקום היה מפנה אותי אליהם כדי להסיט אותי מתקליטי ג׳אז ופרוג נדירים - הוא חשב לעשות עליי סיבוב ולמכור לי כמות של תקליטים שהוא חשב שהם חסרי ערך. אך כמו כל שוטה חמדן, התוכנית שלו עבדה לו הפוך והוא לא היה מודע לאוצר המדהים שהוא מוכר לי במחיר מגוחך. בשבילי זה היה ממש זהב, במובן שזה היה טהור, ולא נגוע. אף אחד לא הכיר את זה. וכמובן כביטמייקר הרגשתי שמצאתי את אבני הבניה המושלמות למוזיקה שלי.״
״כמות הפעמים שישבתי וראיתי סרטי B, בלאקספלויטיישן או קונג פו, שמעתי איזה רגע בפסקול ורצתי לאוסף שלי בידיעה שיש לי את הקטע הזה איפשהו.. ובום! מוצא אותו. זה מרגש אותי כחובב קולנוע... ככה יצרתי את ׳Kung Fu Super Sounds׳ עם ג׳ואל מרטין ולאבלי ג׳ון. לא היו לנו שום מקורות מידע חוץ מהאוזניים והאהבה שלנו להזיות על צלולואיד, וכשאתה צורך הרבה מוזיקת ספרייה, שני המדיומים - מוזיקה וקולנוע - מתחברים לך בראש בצורה קינטית ומדברים אחד עם השני - כל סצנה מדהימה מדברת אלייך בשני מישורים.״
המלצה: ״אני חושב שהתקליט האהוב עליי הוא ׳Suoni Di Una Ciita׳ של תרזה לוצ׳יאני, שייצא ב-Fama. זה תקליט של מוזיקה מעולמות אחרים, אבל עדיין מאוד אנושית. הוא לוקח אותך למסע, כמו הרבה ממוזיקת הספרייה האיטלקית של אותה התקופה. סוג של פרה-אמביינט, עיצוב צליל מאוד עמוק ומעודן.. אווירה נטו. ב-12 שנים בהן התקליט הזה בבעלותי הוא רק הלך והשתפר ואין לי ספק שמישהו יוציא אותו מחדש וידבר על כמה שהוא נדיר, במקום על המוזיקה שבתוכו. אמנם מדובר בתקליט מאוד מאוד נדיר (אני לא מכיר אף אחד עם עותק שלו) מוזיקה מדברת אליי יותר מנדירות. כל ההייפ ומלחמת הבידים מרגישה לי ילדותית ומעייפת.״
בדקו את עמוד הסאונדקלאוד של צ׳ריסטונז כאן
גאסלאמפ קילר:
״מה שאני אוהב בה זה שאין זמרים מטופשים שהורסים את המוזיקה עם דיבורים על אהבה ועוד דברים מפגרים!״
״למדתי על מוזיקת ספרייה לראשונה דרך החברים איגון וקאט כמיסט, אבל ב-2006, כשהופעתי לראשונה בלונדון עם פליינג לוטוס, ישנתי אצל צ׳ריסטונז לשבוע, האזנתי ולמדתי. מה שאני אוהב בה זה שאין זמרים מטופשים שהורסים את המוזיקה עם דיבורים על אהבה ועוד דברים מפגרים! רק ביטים, בנאדם. טונות של ביטים.״
המלצה: ״הקטע הזה של אלקטרוניק טריקס. ככה היו עושים ביטים בזמנו.״
גאלסאמפ קילר הולך להוציא אלבום חדש ב-16 לספטמבר בלייבל החדש שלו CUSS