הידיעה על כניסתם של קראפטוורק לרשימת הפיינליסטים של היכל התהילה של הרוקנרול לשנת 2017, תפסה אותנו קצת לא מוכנים. קודם כל מי ידע שלמפעל השמרן הזה נשאר סנטימטר פנוי על הקיר? מי הם האנשים האמונים על הדקורציה של אותו סנטימטר? ומה הם הפרמטרים הנדרשים מהיוצרים המוזיקלים כדי לזכות באותה תהילת נצח? הרי ברור שהמושג רוקנרול - במובן המקורי שלו - כלל לא רלוונטי לדיון.
שכן לצד קראפטוורק מועמדים בין היתר גם באד בריינז, ג׳נט ג׳קסון, ג׳יינס אדיקשן, דפש מוד, ELO, שיק, צ׳אקה קאן, טופק שוקאר וג׳ואן באאז. רובם יוצרים והרכבים שהמושג רוקנרול לא באמת מתיישב להם על הפיגורה.
אבל מאחר ו״היכל התהילה״ מתפקד כמוזיאון להנצחת הישגים מוזיקליים - משהו בין כוכב על מדרכות הוליווד לאוסקר על המדף - ולא בהכרח כמועדון חברים סגור לרוקרים מזדקנים, עזבנו בצד את ההגדרות הז׳אנריות ונשארנו עם המון שאלות אחרות. למשל, איך יכול להיות שדפש מוד ושיק - הרכבים שבשיאם שינו את תרבות הפופ מן היסוד - לא נכנסו להיכל כבר מזמן? האם פועלן של צ׳אקה קאן וג׳נט ג׳קסון באמת מצדיק את מועמדותן? כיצד ייתכן שגיבור אמריקאי כמו טופאק שוקאר טרם קיבל ביתן משלו והאם רצח בחניקה של ג׳ואן באאז יפסול אותה מהתחרות או שדווקא יפעל לטובתה?
כל כך הרבה שאלות, וזה עוד לפני שהתחלנו לנסות להבין איך עובדת שיטת ההצבעה (סמכו על האמריקאים לסבך כל מערכת בחירות אפשרית). כך או כך, מבחינתנו אין בכלל ספק שלקראפטוורק - חלוצי האלקטרוניקה הגרמניים שבזכותם כולנו פה - מגיע התואר. לפיכך, החלטנו להרים כוסית ייגרמייסטר לכבודם - משהו שלא עשינו שנים - ועל הדרך להציע רשימת מועמדים אלטרנטיבית על טהרת היצירה האלקטרונית. גם אם יהיה מופרך לחשוב שההרכבים, המפיקים והדי ג׳ייז שבחרנו יכנסו להיכל התהילה בעתיד, אבסורדי יותר ממועמדות של ג'רני זה כבר לא יהיה.
באופן טבעי, כלומר מטעמי ותק, רוב המועמדים הם אמריקאים במחצית השנייה של חייהם.
לי פרי
מכשף הדאב המטורף מג'מייקה שינה עם אולפן מצ'וקמק, ציוד חורק וטונות של מריחואנה את האופן שבו מפיקים מוזיקה.
נשארו בחוץ: קינג טובי, דה אורב, רית׳ם אנד סאונד, מיקסמאסטר מוריס, מאד פרופסור
ג׳ף מילס
אף אחד, אבל אף אחד, לא חקר את אמנות התקלוט, פיצח את הקוד הגנטי של הטכנו ודחק את גבולות הז'אנר כמוהו.
שלישיית באלוויל - דריק מאיי, קווין סנדרסון וחואן אטקינס
ייבואני העתיד מדטרויט, חלוצי הז׳אנר ואילו שהניחו את היסודות למוזיקה ששנתה את העולם.
קרל קרייג
עם דרייב שלא נגמר כבר שלושה עשורים - כמפיק, רמיקסר, דיג׳י או מנהל לייבל - קרייג הוא הפורה והמשפיע מבין בניה של דטרויט.
נשארו בחוץ: UR, אדי פולקס, בלייק באקסטר, ריצ׳י האוטין, רוברט הוד
לארי הרד
המנסח האולטימטיבי של השיקגו האוס והאבולוציה שלו לאורך למעלה מ-30 שנה
פרנקי נאקלס
לא רק הדי ג'יי שעל שם המועדון בו ניגן קרוי ז'אנר שלם, האוס, אלא גם אחד המפיקים שהגדירו את המולקלות שמהן הוא עשוי.
נשארו בחוץ: רון הארדי, סטיב ״סילק״ הארדי, דיג׳י פייר, גרין וולווט, דיג׳י סניק
טוד טרי
טוד דה גוד. גם שכלל את הצליל של הניו יורק האוס, גם הקים את מאסטרס אט וורק וגם אחראי ללהיט הקרוסאובר האוס הגדול בהיסטוריה - הרמיקס שלו ל"Missing" של Everything But the Girl.
מאסטרס אט וורק
ביחד ולחוד ליטל לואי וגה וקני דופ גונזאלס לקחו את הפסקול של הברונקס - Fאנק, דיסקו, היפ הופ, סול ומוזיקה לטינית - והתיכו אותו לרחבת ריקודים המוגנית והאוסית.
נשארו בחוץ: דויד מוראלס, רון טרנט, שה דאמייר, טימי רג׳יספורד, לארי לבן
פראנסוואה קיי
כשהוא מותח קטעי סול, פופ או ארנבי לכדי יצירות אפיות, אטמוספריות בנות 10 דקות ויותר, פראנסווה קיי הפך את עבודתו של המפיק המוזיקלי מטכנאי חיוור ופונקציונאלי לזה שמחולל קסמים
ארתור בייקר
בשלב מסויים מישהו היה צריך להטמיע את האסתטיקה והרוח של רחבות הריקודים בתרבות הפופולרית. מתוך עבודתו עם ניו אורדר, אפריקה במבטה, הול אנד אוטס, פט שופ בויז ודיאנה רוס, בייקר עשה בדיוק את זה.
נשארו בחוץ: סטוק אייטקן ווטרמן, טום מולטון, וולטר גיבונס, פול אוקנפולד
אפקס טווין
מאמביינט טאפטי דרך מוזיקה ניאו קלאסית, טכנו אסידי ועד דריל אנד בייס אפילפטי - ריצ'ארד די ג'יימס תמיד נמצא מערכת סולארית שלמה לפני כולם.
נשארו בחוץ: מובי, אוטוקרה, פיוצ׳ר סאונד אוף לונדון, אורביטל