הרייך הראשון

לא יודעים אם יצא לכם אי פעם לקחת אסיד ולהקשיב לסטייב רייך, אבל אנחנו יכולים להבטיח לכם שזו חוויה שלא תשכחו במהרה. המוזיקה של רייך היא מסע ארוך וניסיוני מלא ניואנסים לעבר גבולות הצליל והמקצב - רידם אנד סאונד, אם תרצו - שמעוררת חוויה פסיכדלית על-חושית חוץ-גופית גם ללא שום עזרים מבית המרקחת. לרייך, גדול המלחינים המינימליסטים של זמננו ובכלל שחגג החודש יומולדת 80, יש הרבה מניות בהתפתחות של מוזיקה אלקטרונית ומוזיקה לריקודים, גם אם מבלי להתכוון. טכניקת ה-Phasing, אותה שכלל לדרגת אמנות, עומדת עד היום בבסיס ההאוס והטכנו, שני סגנונות שהמינימליזם טבוע בתוכם. עקרון הפייזינג הוא די פשוט - שני מוזיקאים מנגנים במקביל את אותו מהלך על אותו כלי, כשלאט לאט ובתבניות קבועות אחד מהם משנה את הקצב באופן כמעט בלתי מורגש, שובר את האחדות ויוצר מוטציה חדשה שבה המקצב יוצא מסנכרון ונכנס אליו חזרה לחילופין ברפטטיביות. עכשיו במקום שני נגנים שיוצאים ונכנסים לאותה תבנית, תחשבו על לופים זהים שמנוגנים משני מכשירים שונים בעלי מהירויות שונות ויוצרים את אותה דינמיקה מופלאה. כמה פשוט, ככה אפקטיבי.

עם הטכניקה הזו הגיע רייך לגאנה בתחילת שנות השבעים כדי ללמוד תיפוף אפריקאי שבטי וליישם אותה עליו. מלבד העובדה שחלה במלאריה ונאלץ לעזוב את היבשת השחורה מוקדם מהצפוי, אפשר לומר שהביקור שלו שם היה מוצלח למדי, בוודאי נוכח האלבום שהגיע בעקבותיו, "Drumming", שהוא לא רק מפסגות היצירה של רייך, אלא מדריך הפעלה שימושי למפיקי דאנס; איך ליצור מקצבים רב שכבתיים שמתפתחים תוך כדי שמירה על הטמפו. ארבע יצירות יש ב"Drumming", ובכל אחת תוכלו למצוא השפעה מאז'ורית על נדבך אחר מהיסטוריה הרקידה.

חלק 1 - 

חלק 2 - 

חלק 3 - 

חלק 4 - 

*מי שבטוח מכיר על בוריו את האלבום - ואת רייך בכלל - הוא מארק ארנסטוס, השותף של מוריץ פון אוסוולד בצמדים בייסיק צ'אנל-רידם אנד סאונד (הראשון חיבר את הטכנו לדאב, השני את הדאב לטכנו) שביקר אותנו במתחם רומנו לא מזמן, והתמסר בשנים האחרונות - בדיוק כמו רייך בזמנו - לחקר המוזיקה האפריקאית. "Yermande", הפרויקט החדש שלו בשיתוף ההרכב הסנגלי Ndagga Rhythm Force, הוא ההיתוך ההומוגני והשלם ביותר ששמענו בין תיפוף אפריקאי לטכניקות אולפן מערביות. ארנסטוס הציב במרכז את תופי ה-Sabar הסנגליים השבטיים שנשמעים למרחק של 15 קילומטר, ובחללים והמרווחים העצומים שבין המכות עליהם נשמעות המניפולציות הקטנות שלו. לחיצות מדודות ומאופקות על כפתור האקו, שמשפיע על הצלילים - הגיטרות, הקלידים, הקולות האנושיים - שממלאים את התהומות שבתוך המקצבים. חלק מהקטעים יכולים להגיח כסערה שבטית באמצע סט טכנו, אחרים בוודאי יקובצו לכל מיני אוספי צ'יל אאוט ומוזיקת עולם, אולם ההמלצה שלנו היא להאזין לו כמקשה אחת, כאלבום, שמוכיח שגם לאחד האנשים החשובים בהיסטוריה הקצרה של הטכנו - נוסף לכל ארנסטוס הוא גם הבעלים של חנות התקליטים הארד-וואקס בברלין - יש עוד מה ללמוד בנוגע למקצבים מרקידים.

*אלוף נוסף, שמושפע הן בהפקותיו והן בתקלוטיו מ"Drumming " של רייך הוא כמובן ריקרדו וילאלובוס, שמיישם את המתודה בקטעי כלי ההקשה המשתרכים שלו. אף שאפשר לטעון שאצל וילאלובוס הפרקאסיביות היא תולדה של מוצאו הלטיני, הרי שהדינמיקה של התופים והאינטרקאציה בין הצלילים והתבניות שהם מייצרים - בכל קטע בנפרד ולאורך הסטים המרתוניים שהוא מנגן - הם ירושה מוזיקלית שקיבל מרייך. ומה שנכון לווילאלובוס, נכון כמובן - ובמיוחד במקרה הזה - לגבי רארש, ראהדו והמינימליזם הרומני. השבוע התפרסם בפיצ'פורק טקסט מעורר מחשבה של פיליפ שרבורן בו הוא טוען שווילאלובוס הוא הרמיקסר הטוב והחשוב בעולם כרגע, וגם מונה עשרה רמיקסים מכוננים שלו. אנחנו לא מתווכחים.

הכתבה של שרבורן

+ אחד שאנחנו אוהבים ולא נכנס לרשימה:

*בשבוע שעבר יצא אוסף לרגל 15 שנים להקמתו של הלייבל הדני Echocord, שמתמחה בדאב-טכנו כבד, עקום וממסטל במיוחד. לאורך השנים יצאו בו תקליטים מעולים של מיקל מטאל (אחד הבעלים), XDB, STL, פנין וקוואנטק, שהעשירו עם קצת אפקטים של דיליי ואקורדים נמתחים את הסטים שלנו. ואף שנוכח האיכות הרציפה של הלייבל האוסף מעט מאכזב - לפרקים ארוכים מדי הוא נשמע כמו קלישאת דאב טכנו - את הקטעים של לוק הס ו-Fluxion לא היינו רוצים שתפספסו.

*מפה לשם, האורב הוציאו השבוע את האלבום ה-11 שלהם רק באלף החדש, שזה די מדהים. גם משום שאחרי יותר מ-25 שנות קריירה ד"ר אלכס פטרסון הוא עדיין מעיין בלתי נדלה של יצירתיות, חדשנות ופוריות; וגם מכיוון שבסולידיות, ללא הילת הסופרסטאר שעטפה אותו אחרי "ליטל פלאפי קלאודס", "אססיין" ו"דה בלו רום", פטרסון, שכיום עובד עם תומאס פלמן הגרמני, הוציא לאורך השנים הללו מוזיקה נפלאה. גם באלבום הראשון ב-Kompakt לפני עשור, גם בשיתופי הפעולה עם לי פרי (ואפרופו הפסקה הקודמת, לאחד הקטעים שם יש גם רמיקס מטריף של וילאלובוס) וגם באלבום הקודם, "מונבילדינג", שחידש את הקופרודוקציה עם קומפקט. ב- "Chill Out, World", החדש של האורב, פטרסון ופלמן חוזרים לשורשים: ראשית, שם האלבום מתכתב עם "Chill Out", יצירת האמביינט המופתית של ה-KLF, הרכב שחצי ממנו - ג'ימי קאוטי - היה חבר באורב. ושנית - כמו ב"צ'יל אאוט", גם כאן אין קיק אחד לרפואה; טפטים בלתי נגמרים של קלידים, מלודיות זעירות, מפלי מים, צרצורים ורחשושים יוצרים טקסטורות מרהיבות ללא ביט, ומשיבים את האמביינט לנקודת האפס הבראיין אינואית שלו - מוזיקה סביבתית, שהווייתה משתנה בהתאם לסיטואציית ההאזנה. לא מאסטרפיס אחיד, אולם בהחלט עם כמות הגונה של קטעים ברמה גבוהה.

לכבוד האלבום האורב הקליטו גם פודקאסט חסר ביט נפלא לנידל אקסצ'יינג', שכולו שעתיים של נירוונה אלקטרונית.

*ואם אנחנו כבר בלי ביט, אז קבלו קטע חדש בן חצי שעה של הוורקו אס, בסדרת הריליסים הניו יורקית Quiet Time. בפעם הבאה שתחזרו זומבים שימו אותו ברקע ותראו איך הכל מתעקם עוד יותר.