אמן הביטים הפסיכודלים משחרר שיר ראשון מתוך פרוייקט מתקרב שחוזר לשורשיו המוזיקלים ועל הדרך דואג לכמה המלצות שרק חפרנים אמתיים יכולים להעריך
עוד לפני שכל לפטופ בתל אביב הפך לסאמפלר, דיגיטל_מי יצר לכלוכי סאונד מקוצבים היטב בעזרת כמה תקליטים, כמה מכשירים ועשר אצבעות. עשר שנים אחרי אלבום הבכורה "מתעלם מהצרכים" וחמש שנים אחרי הפרוייקט האחרון שלו, "רוכב אופניים", דיגיטל_מי (שי ליברובסקי) חוזר פרוייקט חדש בשם "התגלויות". "הצליל המוזיקלי הראשון" הוא הסינגל הראשון מתוכו, שמציג אודיסאה יצירתית שחולפת, בין היתר, על כמה מההשפעות המיוחדות והמגוונות של ליברובסקי בראפ המרושל אך מדויק שלו. לרגל צאתו של הסינגל, דיגיטל_מי חלק איתנו מה משמעות האמנים שמאחורי הניימדרופינג. שימו פליי, ואז תחזרו לצליל המוזיקלי הראשוני.
ההשפעות על "הצליל המוזיקלי הראשון"
או.סי
במשך שנים היתה לי פנטזיה לעשות פרויקט ראפ, ואחרי שיצא ״מתעלם מהצרכים״ (לפני 10 שנים בדיוק!) קיבלתי הרבה תמיכה. בכל הרהור בכיוון קפץ לי לראש הקטע הזה של או סי, חבר של כבוד ב-DITC המיתולוגיים. Time's Up הוא אחד מקטעי הראפ הטובים אי פעם בעיניי, בית ספר לפלואו והגשה. הטקסט שלו כל כך משכנע שהוא כמעט יוצר פחד משתק מלכתוב שורות קלישאתיות, מלרפרפ על אותם דברים שכולם מרפרפים עליהם או לפתוח את הפה לא להגיד כלום. instead of putting brain cells to work they abuse it. אוטוטו הקטע הזה בן 25, ועדיין אקטואלי.
לט אס פליי
קולדקאט אהובים בארץ בעיקר בגלל שסימפלו את עפרה חזה ברמיקס לאריק בי וראקים לפני יותר מ-30 שנה. לט אס פליי (1997) הוא האלבום הראשון שהוציאו בנינג'ה טיון (הלייבל המיתולוגי שהקימו)- מסע מוזיקלי מופרע בין סימפולים וסגנונות מוזיקלים שהגיע עם דיסק מולטימדיה שנתן לכל אחד את האופציה לשחק עם קליפים כמו בייבי קוטימן. זה גם אלבום סופר פוליטי בלי שהיוצרים שלו היו צריכים בכלל לפתוח את הפה, והיה שם גם איור דיגיטלי של קולדקאט ולקובץ קראו Digital duo. אני יכול להגיד בבטחה שזה השפיע עלי.
אפקס טווין
עבור טיינאייג'ר ספציפי שהחליט להתעסק עם מוזיקה אלקטרונית בסוף הניינטיז היה אל אחד- אפקס טווין. הוא היה ביזארי, מסתורי, מאיים- אבל כזה שחי בספירה משלו ואי אפשר שלא להתמסר אליו. "ריצ'ארד די ג'יימס אלבום" שיצא ב96 היה תצוגת תכלית של מוזיקאי מופרע שלא סופר אף אחד וממציא שפה משלו תוך כדי שליטה ריתמית, מלודית וטקסטוראלית (יעני טקסטורה). בגללו וכמעט רק בגללו המוזיקה שעשיתי כשרק התחלתי היתה מהירה, אגרסיבית ועמוסה במקצבי תופים שבורים בלתי אפשריים...
פרפיוז 73
...ובגלל פרפיוז 73 הורדתי מאוחר יותר את הבי פי אם לכיוון שפוי ו"היפ הופ" יותר. (חלק מ)מה שאפקס טווין עשה עם שילוב של דריל אן בייס וג'אנגל, פרפיוז עשה עם היפ הופ. מצד אחד שבבים של סאונד ותעלולים ריתמים בלתי אפשריים, מצד שני מלודיה ברורה שמכניסה הגיון לכל הסיפור הזה. תמיד אהבתי היפ הופ, אבל פרפיוז 73 גרם לעולמות שלכאורה אין שום קשר ביניהם להתחבר: IDM ובריינדאנס שמכוונים למוח, והיפ הופ שלכאורה חייב להיות טקסטואלי ומכוון לרגליים. שני האלבומים הראשונים שלו הם טירוף שהקדימו את זמנם, והזמן הזה הוא בדיוק עכשיו.
די ג'יי שאדוו
ג'וש דייויס הוציא את אלבום הבכורה שלו ב1996 ושינה את איך שהעולם מתייחס לסימפולים, לקולאז' מוזיקלי. להיפ הופ שלוקח אותך לטיול, "טריפ הופ". להיפ הופ אינסטרומנטלי. כמו כל המוזכרים פה (וכנראה כמו כל יוצר בעולם), גם הוא חלק משרשרת של השפעות, והוא לא יצר כלום בחלל ריק. אבל משהו ב-Endtroducing נותן כבוד בצורה מאוד ברורה לתרבות הסימפול, הקאט אנד פייסט, אבל גם להרבה מהמוזיקה שהשפיעה על ג׳וש, וזה כל כך יפה.