זמרי החתונות

בחצר האחורית של תל אביב יש סצנה מוזיקלית מרתקת של מהגרים ומבקשי מקלט - אדם רוטברד ושירה שודרון (קולות מאפריקה) הלכו לחתונה ליד אבו-כביר ופגשו את Meley Band, ממובילי הסצנה הצעירה של המוזיקאים האריתראים שמצליחים במולדתם (עם מאות אלפי צפיות ביוטיוב כהוכחה) אך מקליטים, מופיעים ומצלמים קליפים בישראל

זאת מוזיקה שונה ומוזרה לפעמים, עם הרבה באסים ושפה לא מובנת. בהרבה מקרים כשאנחנו מקשיבים לה, ברחוב או בכניסה לחדר אפלולי, היא נשמעת כמו הדבר הכי רחוק מאיתנו באותו הרגע. התרבות שהיא מייצגת זרה לנו לא פחות. אז למה שנשחית כאן אלפי מילים לשווא על מוזיקה אריתראית, זו המתנגנת באוזניהם של כעשרות אלפי מבקשי מקלט שגרים כאן? קודם כול, בגלל מה שאפשר ללמוד ממנה: על ההיסטוריה של אריתראה ועל חייהם של אלה שבאו לכאן. היא יכולה להעציב אותך בגלל השירים על אובדן ועל גלות, אבל גם להפתיע אותך, כשאתה מגלה שממש מתחת לאף מתקיימת סצינה מוזיקלית גועשת וסוחפת. מפיקים ואולפנים, קליפים ביוטיוב. מאות אלפי צפיות לקליפ שצולם על חוף הים בהרצליה, בהפקה מהודקת שלא הייתה מביישת גם אותנו. וכן, יש לה גם גרוב.

לא צריך להיות דובר טיגרינית כדי להבין את המשמעות הפוליטית של הקליפ המושקע הזה של להקה עלומת שם שצולם בארץ ("New Eritrean/Ethiopian Music" היא כותרת שכיחה לקלפים מוזיקליים ביוטיוב). זמרים צעירים שרים בקבוצה, דגל אריתראה ברקע, ותמונתו של הדיקטטור איסיאס אפוורקי מופיעה כמה פעמים. לא מובן על מה הם שרים, אבל כן ברור שזה לא על אהבה בין גבר לאישה. המוזיקה באריתראה ממעטת לעסוק ביחסים שכאלה, וכיאה לחברה מגויסת שחווה מאז עצמאותה תחושת איום תמידית מצד האחות הגדולה אתיופיה, הגיוס עבור "המשימה הלאומית" משתקף במוזיקה.

המאבק והגיוס המוזיקלי מתרחשים באריתראה עצמה, ומחוצה לה הגולים עושים גם מוזיקת פופ טיגרינית, שמחה וקצבית, שנועדה לשמח חתן וכלה. על סצינת החתונות המקומית שולטת ביד רמה להקה אחת, Meley Band, אשר חבריה מתגוררים בדרום תל אביב ומופיעים כמעט בכל סוף שבוע. העבודה של הלהקה הזאת לא מסתכמת במופע פריצה מהיר – היא אמורה לנגן מעל לחמש שעות ברציפות, לאורך כל האירוע. "בחתונות אצלנו רוצים רק מוזיקה חיה", אומר יונס, אחד מחברי הלהקה, בראיון שנערך איתו לפני כשלוש שנים. "אם אתה מביא רק די-ג'יי, הקהל לא אוהב את זה, ופחות רוצים לרקוד. יש אצלנו תחרות גדולה בין האנשים למי תהיה חתונה יפה יותר ומה יגידו האנשים. יש הרבה רצון לעשות רושם".

בדירתו הצפופה של סולן הלהקה, דסבלה קסט, הקימה הלהקה אולפן מקצועי שבו היא פועלת ומקליטה. הלהקה, בניצוחו של דסבלה, מונה שלושה אנשים בסך הכול. הוא הכיר אחד מהם באריתראה ואת השני בארץ. דסבלה ברח מאריתראה לפני כשש שנים מחשש שיגויס. "רציתי להתמקד במוזיקה אבל הממשלה רצתה שאתגייס. חלק מתגייסים לפרק זמן של יותר משלושים שנה. ברחתי אחרי כיתה י' כי הממשלה רצתה שאתגייס כבר אז. רציתי ללמוד, להשקיע בלימודים ולנגן. ברחתי לכאן עם עוד שני חברים והיינו קצת באתיופיה, אחר כך ברחנו לסודן והלכנו ברגל במשך עשרה ימים עד לישראל".

הלהקה נקראת על שם אחד השירים המפורסמים של אברהם אפוורקי, שלצד אמן נוסף בשםימאנה ברייה נחשב לאגדה מוזיקלית אריתראית. הוויכוח בקרב אריתראים על מי מהשניים גדול יותר הוא בלתי נגמר, וגם דסבלה עצמו מציין ש"אני חושב שאברהם היה הכי טוב, כי הוא לא היה רק מוזיקאי אלא גם משורר שכתב מילים יפות בעלות מסר חברתי. החבר האחר שאני מנגן איתו בלהקה דווקא אומר שימאנה היה מוזיקאי יותר טוב".

במולדתו, לדסבלה כמו לאחרים מהאזור שלו אין ממש הזדמנויות לנגן ולהתפרנס ממוזיקה. באסמרה הבירה, הוא מספר, שוכנים כל המועדונים ומתקיימות ההופעות, בעוד שבאזור סנאפה ממנו הוא מגיע (משם מגיעים חלק ניכר ממבקשי המקלט שכאן), האמנים הגדולים מגיעים רק פעם בשנה, ביום העצמאות המקומי. "מגיעים לשם הרבה אנשים, אבל זה מתנהל בצורה קצת חובבנית", הוא צוחק, "האמנים עומדים על ג'יפים ופשוט שרים. אין במה. אין לנו מועדוני הופעות או ריקודים בסנאפה, רק מקומות שאפשר לשבת ולשתות קפה".

השיחה עם דסבלה מגיעה למקומות בלתי צפויים כשהוא נשאל על המוזיקה הפופולרית בקרב צעירים אריתראים. "כל הצעירים היום באריתראה שומעים מוזיקה הודית ובוליוודית. מגיל רך הם רואים סרטים הודיים בבתי קולנוע במדינה". חיפוש קצר ביוטיוב מגלה כמה סרטונים שבהם אפשר לראות תמונות של בירתה היפה של אריתראה כשברקע מתנגנת מוזיקה הודית מסורתית:

בגלל יחסי האיבה בין הממשל האריתראי לאתיופיה, דסבלה מספר שהממשל לא מתירה לשמוע מוזיקה אמהרית. "אנחנו לא יכולים לשמוע את המוזיקה הזאת בחוץ, אבל בבית אנחנו נזהרים ומקשיבים לה בכל זאת. לפני עשור לא יכולנו בכלל לחלום על להקשיב למוזיקה כזו, אבל היום יש חיבור לאינטרנט ויותר קל לשתף דברים בווטסאפ או ביוטיוב בלי להיתפס".

בחזרה לדסבלה ולעשייה המוזיקלית שלו בארץ. הקליפים מתוך החתונות של Meley Band הם תאווה לעיניים ולאוזניים. לא צריך להיות מומחה גדול של התרבות והשפה המקומית כדי להרגיש את האנרגיות, את השמחה שהלהקה הזאת מעוררת בקרב הקהל. קליפ החתונה הזה כבר זכה לכמעט שלוש מאות אלף צפיות, והוא בעצם חצי שעה של נגינה רצופה וריקודים בלתי נגמרים של הקהל:

כיום דסבלה הוא מהבודדים בישראל שמצליח להתפרנס ממוזיקה במשרה מלאה, ללא צורך בהשלמת הכנסה נוספת. לצד האירועים עם הלהקה הוא גם מתקלט, מפיק ומקליט אמנים בסטודיו שלו. בסופי שבוע הוא גם מתקלט במועדון מוזיקה אריתראית, ובחתונות רבות הוא גם מי שאחראי על השמת המוזיקה לפני שההופעה מתחילה. "החבר'ה האחרים בלהקה נחים, אוכלים ושותים, ואני לא מפסיק לעבוד עד שהאירוע מסתיים. אני מתקלט מוזיקה טיגרינית וגם אמהרית, אבל הלהקה שלי מנגנת רק מוזיקה טיגרינית".

חוץ מלהקת החתונות, דסבלה חבר בהרכב נוסף ששר את קול המחאה בישראל נגד המשטר האריתראי. הפרטים המלאים על ההרכב נשמרו בסודיות, מחשש לשלומם של שאר חברי הלהקה ומשפחותיהם שמתגוררות עדיין באריתראה. השירים של ההרכב חותרים תחת המשטר באריתראה, ועוסקים במצבם הרע של פליטים אריתראים ובחיים בגלות. כך למשל בקליפ הזה, שאת המוזיקה שלו הפיק דסבלה בעצמו. השפה לא מובנת, אבל התמונות שוות אלפי מילים. רואים בהן גופות של פליטים נמשות מהים, אנשים יושבים מסביב לנרות נשמה, ומה שנראה כמו פעילי דאעש שמוציאים להורג פליטים אריתראים.

״כמעט כל שיר או אמן אריתראי קושר את עצמו לעמדה פוליטית מסוימת, התנגדות או תמיכה במשטר. אבל חוץ מזה יש לנו גם הרבה שירים על אהבה, על יחסים בין גבר ואישה, וכמובן שבחתונות שאני מנגן בהן אנחנו שרים רק על אהבה, בלי שום פוליטיקה".

כך זה נראה כאשר כותב הכתבה התלווה לדסמבלה ולהקתו במהלך חתונה באזור אבו כביר, דרום תל אביב (צילום: אריאל עפרון. וידאו: שירה שודרון)

בערוץ היוטיוב של הלהקה אפשר למצוא שלל סרטונים מחתונות וגם גרסאות סטודיו לשירים שחברי הלהקה שרים. הקטע האינסטרומנטלי הזה, לדוגמה, הופק על ידי דסבלה עצמו וכולל רבע שעה של "קלאסיקה אריתראית לשינה והתרגעות".

ולסיום גם הקטע הזה, של מוזיקה אריתראית וחליל, אותו הפיק דסבלה בעצמו:

בהכנת הכתבה סייעה שירה שודרון