איך הצליחה להקת הפופ-רוק להישאר רלוונטית חמישה עשורים לאחר הקמתה ולמה העולם עדיין אובססיבי לשמועות והרכילות שהחלו בשנות ה-70?
על אף שעברו כבר 30 שנים מאז שעשו היסטוריה עם האלבום המכונן "Rumors", להקת פליטווד מק לא מפסיקה לייצר כותרות. ראשית, היו אלה כותרות שהכריזו שהשיר "Dreams" מ-1977 חזר למצעדים. האירוע החריג הזה קרה בזכות מם של היוזר bottlefleet, שכתב באירוניה כי "המוזיקה של פליטווד מק כל כך משעממת עד שאי אפשר לרקוד איתה", רק כדי לצרף וידאו של רקדנית נלהבת עם השיר מתנגן ברקע. הסרטון, שזכה ליותר מ-7 מיליון צפיות עד כה, הוביל לגל האזנות בסטרימינג (1.9 מיליון) ומכירות דיגיטליות (מעל ל-2000) שהקפיצו את השיר למקום ה-16 במצעד שירי הרוק הנמכרים ביותר של בילבורד ואת האלבום למקום ה-13 במצעד התואם.
הפעם השניה בה עלתה הלהקה לכותרות הייתה בנסיבות מצערות יותר: הגיטריסט המהולל לינדזי בקינגהאם עזב, או הועזב, ולא יצטרף לטור הקרוב של הלהקה בפעם הראשונה מאז האייטיז, אז לקח הפסקה והוחלף על ידי שני גיטריסטים. לא ברור בדיוק מה הסיבה לעזיבה, ככל הנראה מדובר בחילוקי דעות אומנותיים על השירים שינוגנו בטור הקרוב - אבל מה שידוע הוא שיחליפו אותו, שוב, שני גיטריסטים: ניל פין מ-Crowded House ומייק קמפבל, חבר ההרטברייקרס של טום פטי. כן, שוב צריך 2 גיטריסטים כדי להחליף רק גיטריסט אחד - בקינגהאם הוא עד כדי כך טוב.
מה גורם לנו להמשיך להתעסק בלי הפסקה בלהקה שכלל לא מוציאה חומרים חדשים? בעיני רבים מדובר ביותר מנוסטלגיה. במאמר ברולינג סטון כתב רוב שפילד שפליטווד מק נידונו להמשיך לכבס את הכביסה המלוכלת שלהם בציבור לנצח, בעוד שאנחנו לא מסוגלים להפסיק להסתכל (ולהקשיב). זה חלק מהגורל שלהם כלהקה וכאנשים - הם פשוט לא מסוגלים להסתדר אחד עם השנייה. באופן מוזר, זה מהדהד את העמדה של הסולנית המיתולוגית סטיבי ניקס בעצמה. במהלך האירוח שלה בתכנית של אופרה ווינפרי היא הסבירה ברצינות גמורה שזה "לא היה הגורל שלי ושל לינדזי להיות ביחד, ואני אף פעם לא הולכת נגד הגורל". אותה כביסה ששפילד מדבר עליה היא בדיוק מה שהפכו את פליטווד מק לאגדה, והם אלו שהיוו את הדלק לאחד מהאלבומים הגדולים בכל הזמנים - Rumors. אבל לפני שנגיע אליו - צריך להתחיל בהתחלה.
קיצור תולדות המק
הסיפור של השיר "Dreams" ובכלל של האלבום ממנו הוא לקוח, "Rumors", הוא קודם כל סיפורם של ניקס ובקינגהאם. הם נפגשו במסיבה כשהיו טינאייג'רים: בקינגאהם, בן ה-16 תכול העיניים, ניגן בגיטרה את "California Dreaming" וניקס מיד התיישבה לידו והתחילה לשיר. באותו רגע לא קרה כלום, אבל בקינגהאם לא שכח אותה והיא הצטרפה ללהקה שלו, פריץ. כשחברות התקליטים התחילו לשים לב להצלחה שלהם, הם עברו ללוס אנג'לס, הפכו לזוג, וב-1972 הוציאו את האלבום "Buckingham Nicks", שעל עטיפתו שניהם מצולמים ערומים. ניקס לא רצתה להצטלם בלי חולצה, אבל לפי אוטוביוגרפיה לא מאושרת, בקינגהאם הכריח אותה.
אחרי שנתיים הגיע טלפון גורלי ממיק פליטווד, מתופף הפליטווד מק שהתרשם מהשיר "Rhiannon" והציע לצמד להצטרף ללהקת הבלוז המצליחה. ניקס, שהתעייפה מלמלצר ולנקות בתים במהלך היום ולנגן בלילות בעוד שבקינגהאם עסוק ב"להתרכז ביצירה שלו", התעקשה שיצטרפו. ב-1.1.1975 הם הצטרפו באופן רשמי לפליטווד מק, והכל השתנה.
שנתיים קדימה, בזמן הקלטות האלבום "Rumors". ניקס היא כבר כוכבת הלהקה, בעיקר בזכות הלהיט "Rhiannon" (שהפך לשיר של פליטווד מק) - הדמות המיסטית של ניקס לובשת השיפון השחור, ששרה בעוצמה שאין שנייה לה על המכשפה הקלטית המסתורית ריאהנון, הפכו אותה לכוכבת ענק למורת רוחו של בקינגהאם הקנאי. אם זה לא מספיק דרמה, בזמן הקלטות האלבום ניקס התאהבה במתופף הלהקה, מיק פליטווד. בקינגהאם לא קיבל את הפרידה בצורה טובה, ונראה שמעולם לא הצליח להשלים עימה כראוי. בראיונות הוא עדיין נראה כועס ונסער כשהוא מדבר על זה. "במשך הרבה זמן חיכיתי שהיא תחזור אליי", הוא אמר, "והיא מעולם לא עשתה את זה". הוא כתב לה שני שירים שנכנסו לאלבום: "Second Hand News" הפגוע, ו-"Go Your Own Way" הכועס.
גם ניקס כתבה שני שירים על הפרידה: "Landslide" ו-"Dreams", שתי בלדות עדינות וכנות שכתובות בפשטות כובשת. את "Landslide" היא כתבה באספן, בחדר עם נוף להרים מכוסים בשלג. היא מספרת שהשיר פשוט התפרץ ממנה, ושבעיניה הוא גילם את ההחלטה שהפרידה מלינדזי לא תהיה הסוף של פליטווד מק. הרי למרות שהם נפרדו, הם עדיין היו חברים באותה להקה, שיוצאים לסיבובי הופעות ותקועים ביחד באולפן חודשים, והם לא יכלו לפרוש כי הם היו כל כך מצליחים.
כאילו זה לא היה מספיק, פליטווד התגרש מאשתו, והקלידנית/הזמרת כריסטין מקווי התגרשה מהבסיסט ג'ון מקווי בשביל לא אחר מאשר מנהל התאורה שלהם. גם לה היו כמה שירים לכתוב על האהבה החדשה שלה, בהם האקס שלה היה חייב לנגן. היעדר הגבולות בין האישי לציבורי, והעיסוק המתמיד בכאבי לב, הפך את "Rumors" לאופרת סבון, אבל לא טראשית אלא כתובה ומבוצעת לעילא.
חלומות של אתמול
מה שמביא אותנו לשיר שלכבודו התכנסנו – "Dreams". זה השיר המצליח ביותר של הלהקה - היחיד שכבש את המקום הראשון בבילבוארד האמריקאי. יכול להיות שבכלל הכרתם את השיר באחד מהקאברים הרבים שעשו לו - מילניאלז שהתבגרו בסוף הניינטיז לא יכולים לשכוח את הביצוע הדביק של The Corrs האיריים בגרסת הדאנס של טוד טרי. עוד מחווה דביקה אף יותר התקיימה בפרק של Glee שהוקדש לאלבום Rumors, שספק אם תצליחו לצפות בדקה וחצי שלו מההתחלה ועד הסוף.
ניקס התוודתה שהיה לה כמעט בלתי אפשרי לנגן את השיר ללהקה, כי הבינה שהוא יעצבן את לינדזי. אבל היא התעקשה עליו, כי היא ידעה שהוא טוב. יכול להיות שהקסם של השיר הוא בכך שבבסיסו הוא מאד חיובי. "אני תמיד משלבת בשיר משהו שנותן תקווה", הסבירה ניקס. "'כשהגשם שוטף אותך נקי אתה יודע' - יש מנהג אינדיאני עתיק לפיו אם יורד גשם כשמישהו מת, הרוח שלהם משתחררת לחופשי". בשיר הזה ניקס נולדת מחדש, ומשתחררת מהכבלים של בקינגאהם בסוג של הצהרת עצמאות עם טרמינולוגיה רוחנית/שבטית. ויכול להיות שההצלחה הגיע בכלל בזכות סיפור האהבה. או כמו שאמרה ניקס: "סיפורי אהבה הם נצחיים, כי הם לא משתנים. אני חושבת שבגלל זה גם "Rumors" הוא נצחי".