מכונית גיטרות מהסיקסטיז, מוזיקה נצלנית מהסבנטיז, המפגש הכי צבעוני באייטיז וטכנולוגיה מפחידה מהעתיד. טור הלינקים של מגזין תדר
1. אני לא מאמין שאני נשמע כמו סבא שלי, אבל - ואו, טכנולוגיה מפחידה, ועוד מסטארטאפ ישראלי, תנסה להציע לעולם מוזיקה שתשודר לאוזניים שלכם ללא אוזניות בכלל. אוקיי, מה?
2. הרצאת טד נחמדה על איסוף תקליטים. האם אפשר לראות באספנים אנשים שמשמרים מסורת תרבותית ואת אמנות הסלקשן הידני בעולם שבו האלגוריתם אומר לך איך לחשוב? אישית, אני לא חושב שיש רע בכך שאלגוריתם יעבוד בשבילך בבחירת מוזיקה, אם כבר להפך, אבל אני גם יכול להבין את הצד השני של המחשבה שמדבר על שיתוק מבחירה. מעניין, ולשמחתי לא נסחף להתרברבויות על הדפסות נדירות של דייר סטרייטס מישראל עם "המושלים בסווינג".
3. הקלישאה הידועה גורסת שאם אתה זוכר את הסיקסטיז, כנראה שלא היית שם. אומרים גם שמגזין התרבות הכי מופרע של לונדון היה מגזין Oz הססגוני וספוג האסיד. המגזין עבד בין השנים 1967-1973, אותם השנים שבהן כביכול אתה לא אמור לזכור דבר. לטובת האמנזיה, כאן תמצאו את ארכיון מגזין Oz להורדה בחינם. הצצה מדהימה ונדירה לסיקסטיז\תחילת הסבנטיז של המקום הכי חם על הגלובוס. חוץ מסן פרנסיסקו, אבל הם בטח שכחו.
4. ואם כבר הסיקסטיז והאסיד דרופס, ידעתם שחברת המגברים\גיטרות Vox פיתחה מכונית משלה ב-67? ולא סתם מכונית, כזו עם מגברים, מנוע של פורד ו-32 כניסות גיטרה! מדהים איפה אנחנו ואיפה הם היו בסיקסטיז. "קיץ האהבה" מול מלחמת ששת הימים. וודסטוק מול גבעת התחמושת. מכונית של ווקס מול הסוסיתא... אני יכול להמשיך.
5. כפי שאולי שמתם לב, אנחנו חווים רנסנס רציני בתחומים הפסיכדליים, עם מחקרים שונים שיוצאים כל הזמן על איך חומרים פסיכדליים מטיבים עם חיינו. בכתבה הזו לדוגמה, מספרים על מחקר חדש שבודק את הקשר בין פסילוסיבין (החומר הפעיל במג'יק מאשרום) לבין תרגול של פעילות 'רוח' כלשהי, כמו מדיטציה, כתיבת יומן או סתם תרגול של הישארות באזור המודע.
6. רגע מדהים בזמן - קית' הרינג פגש את גרייס ג'ונס ב-1984, בתיווכו של אנדי וורהול. הרינג כבר היה הרינג, וכאמן שתמיד חיפש איך לשנות את הקונבנציה החיבור עם ג'ונס, אמנית שהמילה קונבנציה לא נמצאת בלקסיקון שלה, היה רק הגיוני. ג'ונס שימשה בתור בד הציור שלו לסשן מטורף של 18 שעות Body Painting. זו לא הפעם הראשונה שהרינג צייר על גוף - גם ביל טי ג'ונס הפך לבד הציור שלו עוד לפני ג'ונס. התמונות מהסשנים האלה מעולות.
7. כתבה במגזין התדר (כן, זו הפניה פנימית. תתבעו אותנו) על מוזיקת בלקספוייטיישן, או כמו שגבי טרטקובסקי קורא לזה - 2 עולמות בהם אפשר ללכת לאיבוד לנצח: מוזיקת סול והקולנוע האמריקני של שנות השבעים.
8. כמה איטית יכולה להיות מוזיקה לפני שהיא מתפזרת לנו במוח לסתם חלקים שלא קשורים אחד לשני? התשובה מרתקת (וזה ערוץ מדהים בלי קשר).
9. אחד מחלוצי האתנו-ג'אז, חצוצרן, מרקידן, מוזיקאי על חלל, פעיל אנטי אפרטהייד, אדם משכמו והלאה - יו מסקלה מת. Duane מקדיש לו תכנית שלמה וגם הגארדיאן סיפקו כמה הספדים נאים.
10. איטלו דיסקו הוא אחד הז'אנרים המוזיקליים האהובים עלי בעולם. נקודת המפגש שבין ביטים שיהוו בסיס לאינספור שעות קירחונים ברחבות ריקודים לבין זמרות עם מבטא ספרדי\איטלקי שבור שממלמלות משפטים כמו "I will be your spacer". כאן תמצאו 13 דקות יוטיוביות על איך קרה הדבר המוזר הזה, למה באיטליה והאם האיטלקים לא קוראים לזה פשוט "דיסקו". ניו יורק באה למילאנו.
11. לינק שכולו זהב. The Art Of Listening, סרט על מוזיקה והמסע שהיא עוברת מיצרני הכלים, דרך המלחינים, למפיקים, הטכנאים ועד לעור התוף שלכם. שעה וחצי עם מלא קולות של אנשים כמו האנס זימר, סטיב וואי, Tycho, ג'יימס בראון ואחרים. לחכות לסופה הבאה שתשטוף את תל אביב וללחוץ פליי.
12. ארבע דקות של סמואל ג'קסון עונה על שאלות השלמה אוטומטית של גוגל בערוץ של Wired? ובכן, כן. ולמה לא 40 דקות?