לתרבות המועדונים האמריקאית יש יחסי ציבור מעולים, אבל דווקא זו שהתפתחה בפרנקפורט, זו שקראה לטכנו לראשונה בשמו, היתה התרבות שהוציאה את המוזיקה האלקטרונית מהגגות והמרתפים אל העולם שבחוץ. אבי לבקוביץ על עיר שאחרי מלחמה
את הצד האמריקאי של הסיפור נדמה שכולם מכירים - תרבות המועדונים נולדה בעליות הגג של ניו יורק, במחסנים של שיקגו, במרתפים של דטרויט. תרבות המועדונים נולדה בגלאם של סטודיו 54, במסיבות זיעה הזויות בערבות קליפורניה. היא דבר אמריקאי, שמחוץ לארה"ב גם אם היתה קיימת, היתה לכל היותר מושפעת.
אז מושפעת, נכון. וגם אמריקאית, אמת. לפחות בעלת השפעה עמוקה מתהליך בן עשרות שנים שנקרא אמריקניזציה, עם סוכני תרבות אמריקאים בדמותם של חיילים שמשרתים מעבר לים, אנשי עסקים בנסיעות, ובליינים שהשתקעו בניכר. אבל חשוב להכיר גם את הצד השני של הסיפור. תרבות המועדונים היא בראש ובראשונה תופעה אירופאית; אירופה היתה המקום הראשון שבו היא קיבלה לגיטימציה, הגיעה לזרם המרכזי, כבשה את מצעדי הפזמונים, את הפריים-טיים ואת החוצות הראשיות של הערים. כשמדברים על תרבות המועדונים באירופה, או לפחות על אירופה הקונטיננטלית, מדברים על תופעה תרבותית גורפת, על רוח של תקופה, על הוויה. ואת ההוויה הזאת העלתה על סדר היום לא אחרת מפרנקפורט על המיין.
פרנקפורט קראה לטכנו לראשונה בשמו. היא היתה המקום בו ליין שמנגן את המוסיקה הזו הפך למוסד, ועדיין רץ אחרי יותר מ-30 שנה. פרנקפורט היתה המקום בו הומצאו המושגים מועדון-על ותקליטן-על, המקום הראשון בו תקליטן שכזה הקים מועדון שכזה, כשחברת תקליטים עצמאית נלווית אליו. מכאן ועד ללהיטים טראנס-אטלנטיים הדרך היתה קצרה. פרנקפורט היתה המקום הראשון בו עלו והבשילו ז'אנרים כגון ההארדקור, הגאבה, הטראנס והיורודאנס עם הרכבים כמו סנאפ, ג'ם & ספון, דאנס 2 טראנס, קאלצ'ר ביט ועוד רבים אחרים.
אז מה הפך עיר שבמשך רבע מאה, החל משנות השישים, איבדה כ-20% מאוכלוסייתה להפוך בסוף שנות השמונים למרכז התרבות הגדול בגרמניה? נדייק ונאמר שבתקופה של שתי הגרמניות, ברלין, הבירה הנצחית, נדחקה לקרן פינה בהיותה מובלעת בשטח כבוש. תושביה נחשבו גרמנים עם כוכבית. הפטורים האזרחיים שקיבלו הפכו אותה למקלט של סרבני-שירות, פציפיסטים, אמנים מיזוגניים ואוואנגרדיסטים מטעם עצמם – הדבר הרחוק ביותר מלהיות IN.
בחלל הריק הזה, פרנקפורט ידעה שזו ההזדמנות שלה לגנוב את הבכורה, ונתנה את כל מעייניה לטובת בניית מעמדה. למעשה, גרמניה כולה היתה עסוקה בנסיון לשקם את כבודה ולאשש את מעמדה כבכירת התרבות של אירופה – שגם היא, כמובן, התאמצה להתעקש על מעמדה כיבשת הישנה, המקורית, המובילה.
פרנקפורט היתה נתונה במרכזו של מאבק תודעתי. היותה המרכז הפיננסי של גרמניה, ומאוחר יותר של השוק האירופאי, הפך אותה לקוסמופוליטית. עובדת היותה משכנה המרכזי של הנציגות האמריקאית בגרמניה הפך אותה לבסיס של תרבות מערבית בגוש המערבי - כר פורה לקלוט את מה שמתרחש מעבר לאוקיינוס, ולהפיץ את זה באופן מוגבר ומעובד. זרקור ענק של רוח חדשה, חברתית, תרבותית, רעיונית ומוסיקלית.
הנסיון הגלוי והכמוס של פרנקפורט לנכס לעצמה את הבכורה בתקופת שתי הגרמניות והתחרות המואצת עם ברלין עם איחודה - קנאת ערים שהתבטאה ב"מלחמת הטכנו הגרמנית" - הפכה את תרבות המועדונים למה שהיא היום, או לפחות לכזו שהצליחה להוציא בסוף המילניום יותר ממיליון איש לרחובות מצעד האהבה.
אבי לבקוביץ' יעביר ביום שני הקרוב הרצאה במסגרת החוג לתולדות המוזיקה על כל מה שקרה בפרנקפורט טרום האיחוד ואחריו