ראפ בעברית כבר לא נחשב לילד הדביל של המוזיקה, אבל חייב להיזהר מלחזור על טעויות עבר כדי להישאר במעמדו כז'אנר לגיטימי. מתן שרון כבר היה בסרט הזה והפעם רוצה לראות סוף טוב
שנת 2017 היתה רעה לכולם, חוץ מלראפ ישראלי. שיר השנה, הופעות מפוצצות ושפע אלבומים הפכו אותה לאחת השנים המכוננות בהיסטוריה הקצרצרה של הז'אנר. אבל אם למדנו דבר אחד מההיסטוריה הזו זה שהדרך למטה עשויה לבוא בכל רגע אם רק נחזור על טעויות עבר. לקראת ההרצאה על סיפורו הלא גמור של הראפ הישראלי, חפרתי ב-20 השנים האחרונות (ועוד) כדי להבין מה חייבים הראפרים של היום לעשות כדי להישאר ז'אנר מוזיקלי מיוחד ומצליח.
1. להיזהר מחיקויים
אחת מהסיבות לקריסה הגדולה בפופולריות של אמצע העשור הקודם היתה הצפת יתר של חומרים ברמה, הממ איך נקרא לזה, עלובה. מרגע שסאבלימינל הגיע לשיא פופולריות בשנת 2002, ראפרים בינוניים עם כובע מצחייה צצו כמו פיטריות הצל אחרי גשם של חרוזים נדושים. מסיקה, זולה ממברז, אילן בבילון השם יקום דמו. שכפולים דהויים עם יכולות מוגבלות שקפצו על כל הזדמנות לדחוף מוזיקה גרועה ב-24. העובדה שהיו רק 2-3 ערוצי תקשורת להפצה מסחרית של מוזיקה גררה מיאוס מוצדק מצד הקהל שמבחינתו לא הבדיל בין אמן מורכב כמו קוואמי לדאחקות בינוניות כמו הישראלים. אולי הפעם כדאי להימנע מלייצר יותר מדי מאותו הדבר. טונה אחד זה נהדר, אבל ארבעים זה כבר צרות.
2. להתרחק מריאלטי
שמעו, ראפרים יקרים שלי. ריאלטי זה מפתה לאללה, אני מבין. החשיפה עצומה, התהילה מיידית ובכנות, אין עוד במה כזו בישראל. אבל אם יש דבר אחד שלמדנו טעויות עבר זה שאין תחליף לעבודת שטח ומה שבא בקלות, באותה הקלות יעלם. אתם לא הראשונים שהמציאו את הגלגל, גם בפעם שעברה היו ראפרים בתכניות שירה. הם אמנם זכו ליחס של קוריוז, אבל גם התהילה הקצרה שעקבה נעלמה בן רגע. ריאלטי אולי יתן לכם בוסט ראשוני, אבל אולי לפני שאתם שואלים את שירי מימון אם הפלאו שלכם היה יפה, תצברו ניסיון, תשחררו שירים לאוויר העולם, תעבדו קשה ותזכרו שהבמה הזו היא אשליה יפה, אבל העולם האמיתי מחכה. אימונים, הופעות, הקלטות והימנעות מחוזים דרקוניים יעזרו לכם הרבה יותר.
3. להקשיב לנשים
נכון, אנחנו הישראלים לא לבד בזה. למעשה, אנחנו הראפרים לא לבד בזה. זו המציאות השוביניסטית שאנחנו נמצאים בה. אבל למען האמת, אין סיבה שב-2017 לא יהיה יותר מקום לנשים בהיפ הופ, וזה תקף ביותר מדרך אחת. ראפרים - תנו את הבמה לראפריות, דרבנו אותן אם יש איך. המציאות היא שזה יותר קשה לנשים לתפוס מיקרופון בסביבה המצ'ואיסטית שיצרנו, אז תשאלו את עצמכם כל הזמן האם אני שופט על פי סקילז או על פי מין? חוץ מזה, נראה לי שיש מספיק שירים שמדברים לבחורה כאילו היא פוסטר על קיר של בן 13. לגמרי אפשר לוותר על הבא.
4. להגיע עמוק יותר
הראפ הישראלי עשה התקדמות מדהימה בתוכן מ-"זזים על הבס" ועד "חסידה צחורה", ובכל זאת ניתן לשמוע שירי מסיבה רדודים פה ושם. עכשיו שלא יהיו טעויות, שירי מסיבה מטופשים הם חלק משמעותי מהז'אנר, אבל הדגש הוא על חלק. מה שבאמת הופך אותו למוזיקה מעניינת, חכמה וחשובה אלו האמנים שמחפשים משהו עמוק יותר. רבותי, אם קנדריק לאמר יכול להתקיים בארה"ב, אין סיבה שהראפרים שלנו לא ישאפו לייצר מוזיקה מעמיקה יותר. זה משתלם, שאלו את נצ'י.
5. להשאיר את זה מוזר
בראשית ימי ההצלחה הקודמת, תחילת ה-2000, אנשים הסתכלו עליך מוזר כשאמרת ששמעת ראפ. היום זה כמעט מובן מאליו, כולם שומעים ראפ. זה נפלא, אבל גרם לאובדן המוזרות, שתאמינו או לא, היתה חלק חשוב מהזהות של המוזיקה. העובדה שאף אחד לא הצליח להכניס את אותם ראפרים לקופסה עזרה לראפרים המעניינים ביותר להגיע מראש ללא ציפיות למוזיקה ולייצר מה שהם רוצים לשמוע, לא מה שהקהל רוצה לשמוע. קוואמי, קוטג', חלוצי החלל, אורטגה, פלד ועוד ראפרים רבים הגיעו מהעמדה הזו ויצרו בזכותה מוזיקה מעניינת, הרפתקנית וחדשנית. במילים אחרות, תעשו רק מה שבא לכם, איך שבא לכם ואל תפחדו שיביטו עליכם מוזר. אבות הראפ שלכם יהיו גאים בכם.
מתן שרון ירצה על ההיסטוריה הלא גמורה של ההיפ הופ הישראלי ביום ג' (26.12) ברדיו אי.פי.ג'י.בי.