** הטקסט מנוסח לקוראים בלשון רבים ולדי ג׳יי בלשון זכר, למרות שהוא תקף לכל המינים, המגדרים והצבעים.
נפתח בהצהרה: כל כך הרבה די ג'ייז צעירים מעולם לא היו כאן. ברצינות, אפילו בראשית שנות האלפיים כשעברי לידר כתב שירים דלוחים שלעגו לתל אביבים שמסובבים תקליטים, לא זכה מקצוע התקליטנות לכזו עדנה. הצרה עם הצפות שכאלה, היא שבמאסות גדולות לעתים נשכחים הניואנסים הקטנים. לא רק של המלאכה והאמנות עצמן, אלא גם של הקוד האתי ההתנהגותי של די ג'ייז כלפי רעיהם. בין שמדובר בחוסר מודעות, משוב נעורים מלא חוצפה, בלבול מעידן השפע או סתם כאלה שעלה להם, כדאי לכולנו להפנים ולחזור לכמה מעקרונות היסוד של המקצוע, שתורמים הן לקוליגיאליות והן לשיפור יכולות התקלוט.
כבדו את ההורים והקפידו על הכנסת אורחים
אל תחשבו שמגיע לכם מה שהרוויחו ביושר אלה שסוגרים 10-15-20 שנה על העמדה. חלוצי הסצנה, אם תרצו. מי שניגנו לילות רבים לרחבות מדוללות עד שהגיעו למנוחה ונחלה (וגם הן בערבון מוגבל). בשנה האחרונה יצא לנו לשמוע לא מעט די ג׳ייז צעירים מתמרמרים על זה שהם מקבלים ספוטים לא מספיק ״חמים״, או לא נספרים על ידי המועדונים המרכזיים. טרוניות, וגם אנחנו היינו שם, הן לא הדרך. הן, כמו שהיה אומר יורם קפיטולניק הגדול, "סיפורים וטמטומים". הדבר הנכון לעשות הוא להבין שאת המשבצות החשובות מרוויחים בזיעה, מאמץ וחריש עמוק כמעט כמו בנאום המפורסם של מיס גרנט, המורה למחול מ״תהילה״. למעשה, בדיוק ככה:
כבוד ונימוסין יש להראות גם לאורחים הרבים שפוקדים את רחבות תל אביב מדי שבוע. בכלל לא משנה אם הערב ״קורה״ או לא. כשמגיע מחו"ל אמן עם תיק מלא בכל טוב, סלקשן שנבנה במשך שנים, טעם, צבע וגרוב משלו - עשו את הדבר הנכון ותשארו להקשיב לו. תוכלו רק להרוויח.
לא תשזמו את פלייליסט רעיכם
בכללי, המלצתנו היא להשאיר את הטלפון בכיס ולהתמסר למסיבה. אתם נמצאים בה על מנת להקשיב וללמוד דרך הרגליים מה עובד במועדון. זה לא אתי, לא מנומס ובעיקר לא קול לנפנף את מסך הטלפון מול די ג׳יי שמנגן קטע שריגש אתכם. אם אתם מספיק קרובים בחיים האמיתיים, לגיטימי לגשת ולשאול, אבל לא בזמן התקלוט ועדיף אחרי המסיבה. על אותו משקל זה לא לעניין - בכלל ובשום שלב - לדחוף את האף למסך של הקומפקטים בשביל לרחרח מה מתנגן.
לא תחמדו קטעים של די ג׳יי אחר
שמעתם מישהו מנגן טראק מהחלל ועף לכם המוח? אין שום חוק שאוסר עליכם להשיג את הקטע כמובן, אבל אין לנגן אותו כאילו אתם חתומים על ההברקה. הברקות הן כאלה רק כשהן מקוריות. מפעל חייו של די ג׳יי הוא הסלקשן שלו. וזה לוקח זמן, כסף, והרבה מאד מאמץ. כמו כל דבר טוב בחיים, זה לא קורה מהר.
בנוסף, הכירו את גבולות הגזרה החברתית שלכם. אין דרך נעימה לומר זאת, אבל לבקש מדי ג׳יי שיישלח לך בדרופבוקס קטע ששמעת בסט שלו, זו עבירה שגובלת בפלילים. אם אתם לא משפחה בדרגת דם ראשונה, זה אסור בתכלית. אדרבא אם הקטע נוגן מויניל. מה כן מותר? להחמיא, לפרגן ולבקש הכוונה. כשזה נעשה בטקט ובנימוס זה יותר מלגיטימי.
פנו זמן ללמוד את ההיסטוריה, לחקור את העכשיו ולחפש את המחר
רק השבוע נדב רביד - מורינו ורבינו - שלח לנו פרוייקט מעיף ראשים של מגזין Thump, שמאגד עשרות מאמרים מקיפים על ההיסטוריה של המוזיקה האלקטרונית. המאגר (הבאמת משוגע) בנוי כקורס באוניברסיטה (כולל שאלות מסכמות), מחולק לתקופות וז׳אנרים ואנחנו כבר לא יכולים לחכות לחגים על מנת להתמסר לכולו בשקיקה. וזאת משני אנשים ששולטים לא רע בכלל בעובדות וסיפורי המקרא של תרבות המועדונים.
רוצים לומר, שהאינטרנט מפוצץ מידע בנושאים שרלוונטיים לכל תקליטן. וכן - חשוב ללמוד ולהכיר את המקורות של הז׳אנרים, את המפיקים, הדי ג׳ייז וחברות התקליטים שהביאונו עד הלום, אבל חשוב באותה מידה להיות עם היד על הדופק של מה שקורה עכשיו והכי חשוב זה להיות רעב למוזיקה של המחר. אם צריך לחלק את זה באחוזים היינו אומרים שדי ג׳יי ינוקא צריך להקדיש חלק נכבד מהזמן בשביל ללמוד על מה שהיה, אבל ככל שהידע נצבר להעביר את חלק הארי של זמנו למה שיהיה. אין דבר מדכא יותר מדי ג׳יי צעיר שמנגן מוזיקה זקנה.
הכירו את המוזיקה שלכם
אחת הרעות החולות שהגיעו בחבילה עם השפע הדיגיטלי, היא התלות בצג הממוחשב של הנגן, בין אם זה הסי די ג׳יי או מסך המחשב כשמנגנים עם סראטו/טרקטור. כבר שמענו די ג׳ייז מוציאים מפיהם משפטים בסגנון ״ניגנתי על סי די ג׳יי 300 ולא ראיתי כלום״. מוזיקה לא צריך לראות, צריך לשמוע. והדרך הכי טובה לא לפתח תלות בצגים היא להכיר טוב את מרכולתכם. לדי ג׳ייז של ויניל יש יתרון ברור כאן, משום שלהם אין ברירה. זכרו - סידיג׳י נקסוס 2000 הם פינוק, לא מוצר צריכה.
השארו רעבים, סקרנים ורעננים
ניגנתם סט טירוף בו בהכל התחבר? המיקסים מושלמים? הקהל בשריקות? פנטסטי. זה בדיוק הזמן להפרד מרצף הקטעים האלה לשלום. שמרו כמה מהם והמשיכו הלאה. אין מחילה לדי ג׳יי שמנגן (באותה עיר, אנחנו לא מדברים על קרנבל נודד) את אותו סט פעם אחר פעם. שום מחילה.
אחריותו הגדולה של הדי ג׳יי מתחילה ונגמרת בחובתו לחפור, לחפור ולחפור. בין אם בחנויות תקליטים ממשיות, מקוונות, רשימות וסיכומי שנה, ארכיוניים מסחריים דוגמת דיסקוגז או תקיות של יוזרים בסולסיק. חובתכם לחפש, להקשיב, לקנות, לנסות בשלבים שונים של הסט ואז להבין מה לעשות עם הסלקשן. אמרו "לא" לקלאסיקות המוכרות וכן לקטעים שאף אחד לא מכיר כי אין תחושה טובה יותר מלשמוע את המשפט - ״אני לא מבין מאיפה את/ה מביא/ה את המוזיקה הזו!!!״. תפתחו את האוזניים, וגם את אלה של מי שרוקדים מולכם.
גיגים גרועים הם הגיגים הכי חשובים
לא תלמדו טוב יותר על הקלאב, על הקהל המקומי, על הסלקשן ועל המוכנות שלכם מאשר בזמן (ואחרי) גיג מחורבן במיוחד. ובגלל ששעות תקלוט הן בדיוק כמו שעות טיסה (יש לנו חבר טייס, אנחנו יודעים) - כלומר כמה שיותר יותר טוב - גם ללילות הקשים, העצובים, הבודדים או אלה ששום דבר לא מתחבר בהם יש משמעות גדולה. על מנת להשתפר בכל זאת, הקליטו את עצמכם. בבית, בבר הקטן בו אתם מנגנים לפעמים או בקלאב. האזינו למיקסים, לעריכה ולפלואו. תבינו מה עובד ומה לא. מומלץ גם לשלוח לחברים ולקבל חוות דעת.
מיקסים / הכירו את המיקסר
עד הרגע שדי ג'יי יודע למקסס הוא לא די ג'יי. הוא שם מוזיקה, משמיע שירים או בוחר פזמונים. הוא די ג'יי מהרגע שהוא מתאים מקצבים, יוצר רצפים מוזיקליים ועורך את הכבודה שלו לעלילה אחידה. ומרגע שזה מגיע, המיקסר יכול להיות ידידכם הטוב ביותר, או אויבכם המר ביותר. הכירו את יתרונותיו ומגרעותיו (וןלכל מיקסר תכונות משלו), דעו לאן מחובר כל ערוץ, מה ההשפעה של כל כפתור, איפה נמצאת כל פונקציה ואיך לגעת בו. חשוב אפילו יותר - במיקסר יש הרבה מאוד כלים שיעזרו לכם למקסס טוב יותר - אינדיקציה לווליום של כל ערוץ, לווליום הכללי במועדון וליחס בין הקטעים שמתנגנים. השתמשו בו.
היו קשובים לרחבה
אחת הבעיות עם הדיגיטליזציה של התקלוט היא שדי ג'ייז בוהים במסכים במקום ברחבה. אל תיפלו לאיזור הנוחות המפתה הזה - הרימו ראש, הביטו קדימה ונתחו את הסיטואציה. לאיזה סאונד, ז'אנר, מהירות ועוצמה מגיב הקהל שמולכם ואיך תוכלו לתווך לו את המוזיקה שברשותכם.
ריקדו!
זכרו: כשאתם מחייכים העולם מחייך, כשאתם רוקדים האולם רוקד. אם אתם לא תפגינו התלהבות מהמוזיקה שאתם מנגנים, איך אתם מצפים שהקהל מולכם יעשה זאת? כשדי ג'יי רוקד עם חשק, הוא סוחף אחריו את מי שסביבו. וזה גם הכי כיף.
הטור של תפו״ד מתפרסם באתר פעם בשבועיים. לטורים קודמים בדקו את הלינקים למטה