אלבומם המכונן של סטריאולאב, Dots And Loops, חוגג 20 ליציאתו השנה. מהעשייה הקרוס אטלנטית שליוותה את הקלטתו, תוך התברגות בסצינת המפתח של האינדי בשיקגו, ועד הסאונדים החמימים, מתקתקים, עדינים וממוגגים - תומי גוטליב ורן ברנע מחברים את הנקודות ונכנסים אל עומק הלופים
הגדולה האמיתית של סטריאולאב טמונה בנכונות המתמדת של ההרכב להתפתחות. זה מתבטא במספר היבטים: בין אם זה הסנטימנט התעוזתי שמניע ומזין את ההרכב כאחד; או, הפטישיזם לאולפן ההקלטות וצעצועיו, שלא נדבר על תהליך ההקלטה עצמו. היכולת שלהם לכתוב שירים גרנדיוזיים, המורכבים מרכיבים פשוטים - היא ממאפייניה הבולטים. בתיאום עם מלל שמזדעק על תחלואות העולם המודרני, ועל הקלות בה האינרציה מחלחלת אל התודעה ומכהה את חושינו; נוצר צורך השרדותי לפעול נגד "כוחות הרוע" - ״אם יש דרך לבנות, יש גם דרך להרוס/ הדברים עוד לא יצאו מכלל שליטה" ("Jenny Ondioline").
בתחילת שנות ה-90, סטריאולאב היו במרכזה של הסצנה המחתרתית בלונדון. זאת, כשהם מוכרים קפסולות פופ ממכרות, המורכבות מבלנד מטמטם של פסיכדליה בריטית ושיק (או קיטש) צרפתי. באלבומיהם הראשונים, תוכלו למצוא גיטרות מנסרות עם מקצב תופים דוהר ומתמיד, או הרמוניות קוליות המושרות בתיאום בין שתי זמרות ההרכב - לטיסיה סדייה ומרי הנסון (זצ"ל). לעיתים מפציע גם אורגן המנוגן ביכולת ילדותית ושובה לב, ולעיתים כל האלמנטים מתרחשים במקביל, לכדי אפקט היפנוטי. דמיינו זמרת יה-יה צרפתית מהסיקסטיז, המזמרת על גבי הכלאה מוזיקלית בין המוטוריות של נוי (!Neu) לרעש הקוסמי של ספייסמן 3. זמן קצר לאחר מכן, הם חתמו באלקטרה (האחים וורנר).
בדומה לחלוצי המחתרת במיינסטרים, סוניק יות', החתימה של ההרכב בלייבל גדול למעשה נתנה לה אוטונומיה יצירתית עם גב כלכלי חזק; והכי חשוב - הפצה באמריקה. באמצעות תחנות הרדיו של האוניברסיטאות המפוזרות בערים הגדולות (ניו יורק, בוסטון ושיקגו), סטריאולאב צברו קהל מעריצים נלהב, והתערבבו עם הסצינות המקומיות, במיוחד בשיקגו.
בצ׳יי טאון, ההרכב הזדווג עם סנסציית הג׳אז רוק המקומית, טורטס (Tortoise). חברי שני ההרכבים נהגו להחליף ציוד ונגנים אחד עם השני, עד שההשפעה של טורטס על סטריאולאב נעשתה יותר ויותר משמעותית במרוצת הזמן. המפגש, למעשה, עיצב מחדש את צורת ההגשה של המוזיקה של סטריאולאב. הם החלו להתנועע מפ׳אנק לדאב, מבוסה נובה לאלקטרוניקה באקרובטיות מופלאה, תוך שהם הוסיפו כלי נגינה רבים ליצירתם - וויברופונים, כלי קשת ונשיפה. הם שחררו אלבום מדי שנה, וביניהם פינקו בסינגלים ובשיתופי פעולה שונים. קצב עבודתם היה מסחרר, אותו כינתה לטיסיה סדייה כ"פס יצור".
ואכן, סטריאולאב הקליטו בשיטה המזכירה מאוד פס יצור. מארסנל הכלים שרכשו במרוצת השנים, הם בנו את שיריהם באולפן שלב אחר שלב, כלי אחר כלי. בכך, השירים קיבלו רבדים ועושר אותם לא היה ניתן ללכוד בהקלטת הופעה "דוגרי".
אלבומם החמישי, Dots And Loops, חוגג 20 השנה. האלבום מהווה זיקוק מושלם של חלופת הלכי הרוח המוזיקליים שצברו חברי ההרכב במשך השנים, יחד עם הניסיון שפיתחו כחיות אולפן. עבודת הקלטת האולפן חולקה בין שתי ערים - שיקגו, בה המשיך שיתוף הפעולה הפורה עם שניים מחבריהם המייסדים של טורטס - המולטי אינסטרומנטליסט ואשף ההקלטות ג׳ון מקנטייר, ופנומן הבאס דגלאס מקומבס; ובדוסלדורף שבגרמניה, בה מצאו בעלי ברית בהרכב האלקטרוניקה הנהדר מאוס און מארס (אנדי תומה ויאן סט. וורנר). אך למרות ריחוקם הגיאוגרפי והסטייליסטי בין משתפי הפעולה שמבחוץ, סטריאולאב חיברו נקודות מוזיקליות בקו קוהרנטי וצלול.
איכות ההקלטה באלבום שמה דגש על המגוון העשיר של הכלים והנגנים המתפעלים אותם, בשוויון מוחלט. השירים מורכבים מאי פעם וניחנים בעיבודים שמתמקדים בכל פרט פרט. בזכות המיקסינג המדויק, האלמנטים האלקטרוניים משתלבים ביד עדינה יחד עם תזמור סוחף ופסטורלי; לעומת אלבומיהם הראשונים שניחנו בסאונד יותר פשוט ומחוספס. במיוחד נגינתו של טים גיין, גיטריסט ומנהיג הלהקה דה פקטו. גיין עידן את נגינתו הרפפטיבית והעשיר את רפרטואר האקורדים שלו במנעדים דרום אמריקאים.
ההחלטה לתחם את האלבום ל10 קטעים, שעל פניו נראה קומפקטי ונגיש, למעשה מטעה את המאזין. כמו ללכת ברחוב קצר יחסית אבל כל מבנה משני צידי הדרך עמוס בפרטים, והרצון להתעכב ולבחון אותם מקרוב הולך וגובר בכל האזנה חוזרת. ובכל זאת, לשירים יש היכולת להישמע ברקע, מבלי להסב יותר מדי תשומת לב למתחרש בו (כמו השיר ה-3 באלבום, "The Flower Called Nowhere", המעוטר בפריטות מדיטטיביות והברשות תופים מוחבאות). בכך האלבום מגשים את חזון ה"מוזיקת הפאדים לדירת רווקים בעידן החלל" שרקם ההרכב בתחילת דרכו - מוזיקת הלאונג' של העתיד.
השיא מגיע ביצירתו המרכזית - ״Refractions in the Plastic Pulse", בת 17:32 הדקות. זוהי אודיסאה בת 5 חלקים שמטרתה לנוע הלוך וחזור בין כל הסגנונות שמהם ההרכב שואב השראה, תוך מתן אינטרפרטציה אישית. שאנסון מודרני פותח עם מלודיה מעגלית בליווי וויברופונים, והפצעות של מקצבי ג'אז. המלודיות אט אט מתמוססות אל תוך אוקיינוס רחב, ואנו נכנסים לצוללת. צפצופי הרדאר מנקדים את האוויר, זמרות השאנסון לובשות צורת סירנות ומוליכות אותנו מטה; עד שצלילי הבאס החמים והקופצני חותכים את הערפל, וחושפים בפנינו מטרופוליס תת ימי תוסס.
אחרי יציאת האלבום, קרבתם ההולכת והגוברת של חברי הלהקה לסצינה בשיקגו הביאה אותם אל ג'ים אורורק, זיקית מוזיקלית ידועה בפניה עצמה. באלבומם מ-1999, Cobra, אורורק, בשיתוף עם מקנטייר וההרכב הוסיפו לבנות ולקשט את המבנה הצבעוני שהציגו ב-Dots And Loops עם גליצ׳ים, בעבועים, תקתוקי תופים וכלי נשיפה מעובדים. מאז, השילוב בין האלקטרוני לאנלוגי, או הפשרה בין השניים, היוו חלק חיוני בצליל שמבדל את סטריאולאב.
Dots And Loops היא יצירה מורכבת ומשועשעת כאחד. פרי יצירתו של הרכב שפרש את כנפיו וטס, תרתי משמע, מעל הסצינה המקומית בשמיים הפתוחים אל תוך עולם מלא בצבעים, צורות וצלילים; עוד הרבה לפני עידן האינטרנט והרשתות החברתיות. גם כעבור עשרים שנה, טריותו של האלבום אינה מוטלת בספק. תהליך הבשלתם של ההרכב יחד עם נאמניהם, צריך להוות דוגמה ומופת לכל מוזיקאי וחובב מוזיקה רחב-אופקים. הוא מספק צוהר לעולם של חדשנות טכנולוגית יחד עם הרצון להתרפק על העבר, תחושת הפליאה שבגילוי יחד עם האושר של העשייה. במיוחד עם חברי אמת ששפתם הראשונה, זאתי שקישרה ביניהם - היא המוזיקה.