ז'אנר הקראוטרוק הביא עמו מספר רב של להקות, אמנים, ומפיקים מוכשרים, שעם הצלחתם אף פרצו גבולות אל מחוץ למולדתם. אחד הבולטים בהם הוא הולגר שוקאי, בסיסט להקת Can הגרמנית, שהלך לעולמו בגיל 79. בין פסיכדליה, מוזיקה נסיונית, אלקטרוניקה, ואף אינדסטריאל - שוקאי אמנם לא היה קול של דור, אך בלעדיו הדור הזה לא היה נשמע אותו הדבר.
הולגר שוקאי, הבסיסט האגדי של מלכת הקראוטרוק, Can, הלך לעולמו אמש בגיל 79. באקט סימבולי, שוקאי נמצא מת דווקא באולפני ההקלטה הראשונים של קאן בעיר ויילרזויסט שעל יד קלן, שיש האומרים כי הסב אותם לדירתו הפרטית.
שוקאי נולד בשנת 1938 בשם המשפחה שילינג, בעיר דנציג החופשית שהייתה אז בשליטת גרמניה (היום מוכרת כגדנסק הפולנית). את לימודי המוזיקה הוא ביצע כשלוש שנים אצל מאסטר האלקטרוניקה הגרמני הנוקשה, קרלהיינץ שטוקהאוזן (שלמרבה הפלא גם הוא נפטר בגיל 79), אך השפעותיו לטענתו היו דווקא מהביטלס, ולווט אנדרגראונד, ופרנק זאפה.
קריירת הסולו הענפה של שוקאי לא התפרשה רק בדיסקוגרפיה המרשימה, משפיעה וקלאסית של קאן, אלא בעשרות אלבומי סולו ושיתופי פעולה שרכבו על מנעד רחב של ז'אנרים. לשם הנצחת המורשת של המוזיקאי המנוח, בחרתי דווקא שמונה קטעים שבהם הקרדיט ניתן עם שמו המפורש:
1969 - אלבום הסולו הראשון של שוקאי, שיצא באותה השנה בה האלבום הראשון של קאן (Monster Movie) יצא - 1969, הוא עוף מוזר בנוגע לנוף המוזיקלי המוכר יותר של האמן. שוקאי והמפיק האלמוני רולף דאמרס (שקרדיט ההפקה היחיד שניתן לו עד היום הוא רק לאלבום הזה), יצרו מוזיקה בפורמה שגרמה ל- 'Revolution 9' של הביטלס להישמע כמו פסקול לסינדרלה. האמביינט החורק והווקאלס האוריינטליים בשיר, וכמובן גם טכניקת הטייפ לופס, היוו השראה לאמני אקספרימנטל רבים, החל מ- This Heat ו- Throbbing Gristle, וכלה במעריץ הותיק בריאן אינו.
1979 - זמן קצר לאחר הפירוק של קאן, הוציא שוקאי את הסינגל המתקתק הזה מתוך אלבומו Movies, המשלב בין סינת'פופ למוזיקה פרסית פולקלורית. את המוזיקה הפרסית, אגב, שילב בטכניקה חדשה דאז שהיה מהראשונים להשתמש בה - סימפול. המאסטרואים בריאן אינו ודייוויד ביירן התלהבו מהסינגל כל כך, שסימפלו אותו באלבומים המשותף My Life In The Bush Of Ghosts, שיצא שנתיים לאחר מכן.
1979 - בנוסף להיותו בסיסט וגם לעיתים אורגניסט ומפיק מוצלח, היה שוקאי המולטי אינסטרומנטליסט גם נגן קרן יער מחונן. ואם כבר קרן יער, אז למה לא לעשות איתה שיר פופ? בקליפ הנדיר הזה תמצאו את הצד המשעשע ומלא ההומור של שוקאי, במשחק ג'וליאן שגרני משהו, ובשיר הכי רוח-שטותי שלו. פארודיה ללהיטי הפופ של התקופה? תחליטו בעצמכם.
1981 - הפסיכדליה גם היא, כמובן, חלק בלתי נפרד מעשייתו של שוקאי. אלבום הסולו השלישי שלו, On The Way To The Peak Of Normal, המשיך בקו המשלב בין הרוק הפסיכדלי לאלקטרוניקה והסאמפלינג. Ode To Perfume בן ה- 14 דקות, הפותח את האלבום, נשמע כמו שיר של קאן עצמם. עד שמבינים שללא גאוניותו וסקרנותו של שוקאי, לא היה נשמע מתקדם הרבה יותר מהחומרים שהלהקה עצמה יצרה שנים אחדות קודם לכן.
1983 - האיפי Snake Charmer הפגיש בין שוקאי ללא אחרים מאשר ג'ה וובל (הבסיסט של PiL), בן מנדלסון (הגיטריסט לשעבר של Magazine), ו... דה אדג' (U2). הפיס הזה הוא מהבודדים שמשלבים בין פוסט פאנק לדיסקו. כן, שיט שמסוגל אפילו להקסים נחשים.
1997 - האלקטרוניקה העשירה של הניינטיז לא פסחה על שוקאי. בשנת 1997 שיחרר יחד עם המפיק הגרמני אינגמר קוך, הידוע גם בשם Dr. Walker, את האלבום Clash, ששילב בצורה לא פחות ממושלמת את העולם של שניהם - הפסיכדליה הנסיונית של שוקאי לאסיד האוס של ווקר. התוצאה - כמעט שעתיים וחצי של עשרה שירים ארוכים, שכל אחד מהם הוא מסע בפני עצמו הלוקח יד ביד את הסבנטיז והניינטיז; וזה רק נשמע טוב יותר עם הזמן.
2011 - אחד מאלבומיו האחרונים של שוקאי, שיצא ב- 2011, הוא נס של ממש. אם רציתם להנגיש קראוטרוק לילדים - הרי האלבום הנכון. השיר הזה הוא הסייד איי של האלבום, בו קולו הנעים של שוקאי נשמע לצד קראוטרוק/מוזיק קונקרט קליל אך עשיר, וממכר להחריד.
2015 - האלבום האחרון של שוקאי, Eleven Years Innerspace, הוא אולי הגעגוע הגדול ביותר שביטא כלפי ימיו בלהקת קאן. אלבום זה חוזר לקראוטרוק השורשי שלהקתו היא אולי המכוננת הגדולה ביותר של ז'אנר זה, אך הפעם בזעם ובאגרסיביות שלא ניחנה אצלו קודם לכן. נראה שעם מותו של שוקאי, של מתופף הלהקה - יאקי ליבצאיט בינואר השנה, ושל הגיטריסט שלה - מיכאל קארולי בשנת 2001; איחוד ללהקה נראה כפנטזיה גמורה. ואם כבר פנטזיה - אז אולי לחוש אותה ולהתמוגג ממנה באלבום זה.
תודה לך הולגר, כישרונך לא יסולא בפז. נוח על משכבך בשלום.