מה זה טריפ הופ? האם ייתכן והוא היה פה הרבה לפני הרגע בו עיתונאי בריטי העניק לו שם וחיים בתחילת שנות התשעים? לקראת שיתוף הפעולה של התדר עם הקאמרית של תלאביב לסוף שבוע והופעה מיוחדת של עוזי נבון ומכרים עם חומרים העונים על התואר, ישראלי נדיר, לצד מוםע מחווה לגיבורת הטריפ הופ, פורטיסהד, בקשנו מעופר טל, אחד האנשים שאנחנו הכי סומכים עליהם במוזיקה ישראלית לדורותיה, לשתף אותנו בפנינים נדירות. כהרגלו, הוא ניצח את הדימיון שלנו.
הטריפ הופ צמח לעולם בתחילת שנות התשעים או לפחות כך למדנו לחשוב. אבל אולי הכי נכון לומר שזה הזמן שבו עיתונאי כזה או אחר העניק לו שם וחיים? אם תנסו לרגע לפרוט את הז׳אנר ולנסות להבין מה הוא מכיל בבסיסו ומה מבדיל אותו מהיפ הופ, נוכל למצוא שטריפ הופ היה פה עוד קודם, אפילו בישראל. את החיבור של הז׳אנר להיפ הופ אין צורך להסביר, אבל השוני בניהם אולי כדאי לחדד; הבולט שבהם היה המקצב. טריפ ישב על מקצביי היפ הופ שהיו איטיים, כבדים ואפלים יותר, מה שגרם בעיקר לסימפולים להגיע מכיוונים מוזיקלים אחרים שלא התיישבו בצורה מדויקת על ההיפ הופ (ולהפך) - סול ובלוז מינוריים, איטיים ואפלים, מצאו את מקומם בדאון-טמפו. עכשיו תשלפו את הקונטקסט של בריסטול ושנות התשעים ותוכלו למצוא שירי טריפ הופ הרבה קודם לכן, אפילו במוזיקה הישראלית. כדי להדגים זאת, עופר טל לוקח אתכם לטיול מוזיקלי קצר, שנע בין הגרוב עם האורגן, הכינורות והחצוצרות של 1968 -1971, תקופה שסיפקה לנו הקלטות בלתי נשכחות.
שני מעבדים מרכזיים אחראיים לעושר הזה - אלכס וייס, פסנתרן הג'אז המוביל בישראל של סוף הסיקסטיז ואלברט פיאמנטה, סקסופוניסט ומנהיג ה"ברנשים של פיאמנטה" - להקת הליווי שכללה גם את הבס-תופים עם הסאונד המזוהה ביותר - ארהל'ה קמינסקי בתופים ושמוליק ארוך בגיטרה בס. יחד עם מעבדים נוספים כדוד קריבושי ומרטין מוסקוביץ', בני נגרי ויאיר רוזנבלום וכמובן שלמה גרוניך ומתי כספי הצעירים - הכניסו את הצליל של מוסיקת הנשמה האמריקאית - הסול - לתוך העיבודים והנגינה. תפקיד נכבד יש גם לזהר לוי - אולם רשימה זו תתמקד בצדדים ה"איטיים" יותר של העניין, הפסיכדליים ואלה שראוי שמפיקי היפ-הופ סטלנים יסמפלו אל תוך הביטים שלהם. חלק כבר עשו את זה. את הבכורה והכבוד נעניק לביצוע של אריק איינשטיין בעיבודו של אלכס וייס בתקליט המקסים "מזל גדי" מ68. לצד התמימות יש גם את הרגעים הכהים-כהים כמו כאן, ואולי בגלל זה שמו את הקטע כמסיים את האלבום. האחרון בצד השני. זה לא מנע מעידן - די ג'יי/מפיק/ראפר ממוצא ישראלי לסמפל אותו לאלבום מופת משל עצמו.
אריק
עידן
קטע נוסף של אריק, שיצא כשנה אחרי (1969), גם הוא הוצב כקטע אחרון באלבום המהפכני "פוזי", אחרון בצד השני, שונה מכל קטע אחר שלו, בעיבוד מישה סגל - היה היה. בלוז-קינה ארוך על הפסנתרן והמעבד המוכשר זיגי סקרבניק, שמת צעיר ועתידו המוסיקלי נגדע בטרם עת. הקטע משלב סלילי ארכיון של נגינתו של סקרבניק (או אולי מדמה כאלה?) ובאופן כללי העיבוד מאד מעושן, בהרבה מובנים. כאן הבס-תופים של קמינסקי וארוך באים לידי ביטוי מלא. בלוז מינורי. אל תקראו לזה טריפ-הופ.
היה היה (לזיגי)
אושיק לוי בתקליטון הראשון שלו - שוב 68, שוב אלכס וייס, והפעם להיט גדול - חוזה לך ברח. מילים של יענקלה רוטבליט בהשראת התנ"ך, גרוב מגן העדן, שלום חנוך על הלחן הראשון המוצלח שלו. הלילה הוא אפל כל כך. מטפיקס דגמו אותו בצורה סבירה, אפשר רק לדמיין מה מישהו רציני יכול לעשות עם זה.
אושיק המלך
מטפיקס עשו לופ וקראו לחבר ג'מייקני
עוד אושיק חד פעמי, הפעם בלחן ועיבוד של נורית הירש, אחד מהשירים האהובים מאחד הסרטים האהובים, שייקה אופיר שוב רק עם צילו, שוב אומרים לו לך, שוב אומרים לו בוא. #אוי הכינורות.
ונסגור את טרילוגיית אושיק עם לאה גולדברג ומתי כספי. מתי, שניגן ברוב הכלים שאינם כלי קשת, והלחין ועיבד את השיר, מקליט את אושיק על הסרט ואומר כיאה לטייק ראשון "לאה גולדברג פעם ראשונה". אושיק שומע באזניות את הגייד - השירה שכספי הקליט על מנת להשמיע לאושיק את השיר בהקלטה ביתית, אותה שומעים בתחילת השיר. אושיק מבקש "לא זה יעזור לי" - כלומר הוא רוצה לשמוע את ההקלטה באזניות בשביל להיכנס נכון. ואיזו כניסה. ומישהו מתישהו סימפל את זה או יסמפל את זה עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.
ונישאר במתי כספי, וגם נכיר חבר חדש באחת מהקלטותיו הראשונות - שלמה גרוניך. שיר חד פעמי מתוך המחזמר "עיר הגברים". ישראל 1970. כספי הלחין מילים מוזרות של דן אלמגור על פי דאמון ראניון. ששי קשת מתעלה על עצמו, וגרוניך מהתל בפסנתר לאורך כל השיר, קצת חלש במיקס אז תגבירו. גם כאן בלוז מינורי, גם כאן אל תקראו לזה טריפ-הופ, ואני נשבע שאני מכיר המון אנשים שממש סובלים כשהוד מעלתה הגברת אבירמה גולן מצווה : רד על שתי ברכיך, כי הגיע יום.
ובכן, אותו גרוניך הגיע ב-71 לאלבום הסולו הראשון שלו, והשיר הפותח, שמבוסס על פרלוד של באך, היה בהחלט שונה מכל מה שנשמע בארץ עד אז, ולמעשה בישר את סגנון ה"קצת אחרת" הישראלי שבין נציגיו הבולטים, מעבר לכספי וגרוניך היו גם שם טוב לוי, יוני רכטר, ואחרים. ערה הייתי כל הלילה, עתה כבדו עיני משינה....
ואם אפל, אז כדאי להזכיר גם את השיר הפותח את הצד השני של אותו אלבום בכורה, עם שיר ילדים זוועתי וכמה צעקות עם אפקט דיליי. מתוך קופסת הגפרורים. לא נעים.
צילה דגן סיפקה מספר רגעים עצובים באלבום הבכורה שלה, בארבעה שירים בלוזיים שהלחין דני ליטני למילים מרגשות של לאה גולדברג. את השירים עיבד באופן מושלם אלברט פיאמנטה. קרולינה כבר הקליטה גרסאות כיסוי מצוינות לשניים מהם, אולי הגיע הזמן לשניים הנותרים? ראשית שיר שטיפקס כבר סימפלו ב"דיסקו מנאייק" - ולא היה בינינו אלא זוהר. את השחר הענוג כורד - אקרב ואקטפנו למזכרת.
צילה!
טיפקס בקטנה.
קרולינה בעיבוד אורי כנרות.
יום בו יקום הוא בלוז-סול בשש שמיניות, יענו ואלס, כאילו סלואו-רוק, עם מילים קשות על זוגיות.
שנתיים לפני צילה דגן ביצעה אותו זמירה חן, בנאיביות מסויימת.
קרולינה - יום בו יקום
קרולינה בעיבוד קותי,שחם ועוזי.
צילה דגן בשירי לאה גולדברג
והנה העיבודים של פיאמנטה לכל ארבעת השירים (כולל "לתמונת אמא" ו"נחל שלי" המקסימים) עם ליפסינג לטלוויזיה.
אילי גורליצקי - שלשה מתוך שלשה מיליון
ולסיום דני ליטני נוסף, בלוז מינורי למילים של עמוס קינן, פנינת יוטיוב לחתוך עמה את הוורידים, שלא יצאה על תקליט רשמי, אולי כשדרים, אני בעיניים שלי לא ראיתי. יש גם לדני ליטני עצמו ביצוע, אבל מה שמיוחד בגרסה הזו, של אילי גורליצקי, זה הגרוב ה(לא) טריפ-הופי. אולי תלווה לי שמש?
ואחד אחרי הסוף, בכל זאת הכי חשוך לפני עלות השחר.