רנקין לוי סוגר חשבון עם ארה״ב ומכניס אתכם עמוק למערכת היחסים עתירת טיפות המלח שבינה ובין ג׳מייקה.
יזכור העם הג'מייקני את בניו ובנותיו הנאמנים והאמיצים שנפלו על אדמתו של הדוד סאם;
שנפלו בסם, באקדח, במצ'טה, בעוני, בסכין, במכונת ירי, בבתי הסוהר ובאיבוד הדעת.
סה"כ אלף מייל אוויריים מחופה המערבי של ג'מייקה לחוף המזרחי של ארה"ב. הקשר בין אמריקה הצפונית וג'מייקה הוא קשר עתיק יומין. מספרים שבעצם אף לא עבד אחד הגיע ישירות מיבשת אפריקה אל ג'מייקה עצמה, אלא עבדים שלא היה ניתן לשלוט בהם והיו נחשבים "בעיתיים" היו מוגלים אל האי ג'מייקה, כי מדובר באי ולכאורה אי אפשר לברוח משם לשום מקום.
כבר ב-1760 החלו מרידות עבדים בג'מייקה שהביאה לשחרור חלקי – דבר שקרה בארה"ב רק כמאה וחמש שנים אחרי, אך למעשה רק בסוף שנות החמישים החל השינוי האמתי. ארה"ב לעומת הממלכה המאוחדת היא מקום שונה ביחסו אל הג'מייקנים מבחינת מדיניות הגירה. בעוד שבמהלך שנות הארבעים החלה הגירה מסודרת אל אנגליה מג'מייקה על אוניית ה-"Windrush", ואנגליה נתנה את זכות ההגירה לג'מייקנים מעצם היותם חברים ב- Common Wealth. למעשה, לאנגליה הגיעו הג'מייקנים באופן מסודר פחות או יותר והקימו קהילות ענפות עד היום.
ההגירה לארה״ב לא הייתה מסודרת באופן הזה, אנשים הגיעו לעיתים בדרך לא דרך; כבר מימי ביטול העבדות ב-1865 הגיעו ג'מייקנים לעבוד כפרילנסרים בחוות, במכרות ובמפעלי ארה"ב. חלק התארגנו על ויזת עבודה תקופתית, חלק בימים מאוחרים נכנסו עם ויזת אומן, חלק במסגרת "איחוד משפחות", חלק פשוט עם דרכון בריטי מזויף הגיעו אל ארץ ההזדמנויות. בשביל האמריקאים ג'מייקה היא סוג של אילת, או אנטליה שאליה נוסעים לחופשה של "אכול כפי יכולתך/ הכול כלול" נוסעים להתבדר ולהשתזף מבלי באמת להכיר את תושבי המקום מעבר ליכולות המלצור, הבידור ושירותי הזנות כמילות השיר הקריבי הנודע Rum & Coca Cola- both mother and daughter working for the Yankie Dollar"" גם אם ובת "עובדות" עבור ה"יאנקי דולר".
היחס שפותח כלפי אמריקה הוא יחס אמצעי שרואה בה כמקום קפיטליסטי שיש בו הזדמנות להרוויח כסף וכל האמצעים כשרים, מה שלא רחוק מן האמת. בקרב הראסטמאן השורשיים המבט לאמריקה תמיד היה מלווה בבוז גדול – הם ראו באמריקה כהתגלמות של בבילון, קראו למדינה Uncle Sam באירוניה ובטינה, הכינוי בסלנג הראסטפרייני הוא A-sadica במקום America (הרי Merry זה שמח ו- Sad זה עצוב).
1972 היא שנת "המהפך" באי הקטן שבה מפלגת השמאל PNP ששמה המלא היא People's National Party ניצחה את מפלגת הJLP. איכשהו, דווקא בג'מייקה ממשלת הימין נקראת JLP שמה המלא הוא Jamaican Labor Party (אולי המקום היחיד בעולם שמפלגת Labor בו הוא המפלגה הימנית). מייקל מאנלי מנהיג המפלגה הגיע עם אג'נדה סוציאליסטית ואפילו חיזק את הקשרים עם האי השכן קובה, דבר שהכניס את אמריקה לסטרס, הנה שם באיים הקריבים ערב המלחמה הקרה נרקמות בריתות שעלולות להיות "אדומות" חס וחלילה "קומוניסטיות" רחמנן ליצלן ואולי אפילו לשמש כנקודה אסטרטגית אנטי אמריקאית ע"י היריבה המרה ברית המועצות דאז.
דמיינו אם נניח וג'מייקה הייתה כורתת ברית עם קובה, צוללות בקריביים, משגרי טילים בחופי מונטגו ביי והאיום על אמריקה היה ממשי פתאום. האמריקאים לא חשבו שהתסריט הזה כל כך מגניב והחליטו להיכנס באם אמא של מפלגת השמאל בראשותו של מאנלי ולחזק את מפלגת האופוזיציה מצד ימין של המפה בראשותו של דמות מרתקת – אדווארד סיאגה לימים ראש ממשלת ג'מייקה. העסקה האמריקאית נתנה פחות או יותר יד חופשית למר סיאגה לטרפד את שלטון השמאל באי בכל מחיר, החוקים חוקי עולם שלישי, אם זה אומר שדם צריך להישפך, אז אמריקה תסייע בייבוא של כל כלי נשק אפשרי לאי וסיאגה יחליט את מי הוא מחמש. כיוון שהצבא נתון לראשותו של רה"מ המכהן, סיאגה היה אמור לפעול בדרך לא דרך ובכך חימש את אנשי הגטאות ואת קהל בוחריו ונשקים נתנו על ימין ועל שמאל לכל מאן דבעי.
קינגסטון כולה עולה בלהבות הנשקים הגיעו ל"דונים" אזוריים וכל המנגנון שביסודו פוליטי שמטרתו החלפת השלטון בכל מחיר מופעל ע"י עבריינים. מאנלי משמאל מנסה לערוך רפורמות בחינוך ולייצר כלכלה סוצייליסטית וסיאגה מימין מנסה לטרפד כל מהלך. השמאל בונה הימין הורס ולימים אף להיפך. כשמפלגה אחת בשלטון , אז תומכי המפלגה השנייה גוועים ברעב ולהיפך. משנת 1972 כל תקוות העצמאות הג'מייקנית שחגגה עשור דאז נגוזות להן אט אט. אנשים רוצים לעוף מג'מייקה להימלט מהאש השורפת ומכלה כל עץ רענן.
כמו מילות השיר של ה Meditations- Running from Jamaica
אלא שהיה להם ממון בכיסם עזבו לאמריקה בשביל להשתקע, לעשות ביזנס ושיעזבו אותם בשקט. חלק עזבו בתקווה לשיר שירי אהבה ושלום באמריקה ולהצליח בתפוח הגדול, חלק חשבו שיגיעו לאמריקה ויתנתקו ממה שקורה שם בבית, אבל חלק נסעו בשירות ה"מנגנון" , וחלק לא ידעו שהם כפופים ל"מנגנון" אך למעשה ה"מנגון" הפעיל אותם ואלו אפילו לא ידעו על כך – עד שהיה מאוחר מידי.
מהו ה"מנגנון"? אם אני מבין נכון, באותם ימי ניסיון להדיח את השלטון הסוציאליסטי המתחזק (שאגב זכה לתמיכה גורפת בקרב הראסטות), כל האמצעים היו כשרים ומלחמת האזרחים היזומה הזאת הייתה צריכה מימון, אכן האמריקאים שלחו נשק ותחמושת לג'מייקה במישרין ובעקיפין, על המישרין אנחנו לא בדיוק יודעים כיצד התבצע התהליך , אך ברגע שצד אחד בגטו מתחמש הצד השני חייב גם הוא להתחמש ואז ה"מנגנון" באופן מאוד בסיסי הקים בסיסים של סחר בסמים בדיוק ב"תור הזהב" של הקוקאין בניו יורק וכמובן גאנג'ה, הג'מייקנים או כמו שהיו מכונים אז ועד היום ה"יארדיז" הפיצו סמים בערים הגדולות ואז רכשו בטקסס ואיפה שהיה אפשר לרכוש רובים ותחמושת ואותם הבריחו חזרה לאי. ה"מנגנון" היה עניין של חיים ומוות מתחוללת מלחמה שבה החזק משני הצדדים ישרוד, ובעיקר מה שקרה הוא שנגבה מחיר אדיר בנפש ומשני הצדדים נפלו אנשים כמו זבובים.
תחת כנפי הפוליטיקאים קמו הכנופיות הידועות ביותר לשמצה בהיסטוריית הפשע העולמית – כנופיות כמו Shower Posse, Black Roses, Spanglers ועוד כנופיות אזוריות שקמו על אדמת ארה"ב כשלוחות של ארגוני הפשיעה הג'מייקניות. ואז הגיע האייטיז ואיתו מגפת הקראק לארה"ב ובלב הסערה הזאת נמצאה ההגירה הג'מייקנית שלמעשה ברחה מן הפח אל הפחת. או כמו שאומר הפתגם הג'מייקני העתיק שמצוטט בשירו של פיטר טוש (זצ"ל השם יקום דמו):
"Jump outta fryin' Pan- you bound to jump inna faya"
כלומר: "קפצת ממחבת הטיגון- קפצת הישר אל האש".
נספר לכם סיפור ארכיטיפי של ג'מייקנים רבים מהדור הזה של סוף שנות השבעים / אייטיז מוקדם.
נקרא לגיבור הסיפור "ג'וני".
ג'וני במקור נולד במחוז קלרנדון בג'מייקה, הוא היה ילד אהוב על כולם עם חיוך כובש וכשרון מוזיקאלי שופע. אבא שלו עזב את הבית כשהוא היה רק בן חמש- ומאז הוא גדל אצל סבתא שלו "מאמא די". אמא של ג'וני הרתה בתור נערה צעירה ולא ממש יכלה לטפל בג'וני, היא עזבה לקינגסטון ועברה לגור עם גבר אחר בטיבולי גארדנס. ג'וני הגיע לבגרות וכבר היה משגע את סבתו כשהיה בורח בלילות לדאנסים ברחבי קלרנדון, ג'וני רצה להיות "דיג'יי". לעמוד ולשיר על סאונד סיסטמים ואולי אפילו להקליט תקליט שיושמע ברדיו. ג'וני עלה על אוטובוס, רצה להגיע לעיר הגדולה. בהתחלה הוא חשב שיוכל לגור אצל אימא בטיבולי גארדנס. אבל הוא לא ממש הסתדר עם ווינסטון החבר החדש של אימא , הוא אפילו פעם אחת שבר לו בקבוק של רד סטרייפ על הראש, בגלל שווינסטון חזר שיכור יום אחד ורצה להרביץ לאמא של ג'וני כי לא חיכתה לו ארוחה של רייס אנ' פיז ועוף מטוגן כשחזר מיום נוסף של שיכרות.
ג'וני התחיל להתגלגל ברחובות דאונטאון קינגסטון, לפעמים ישן אצל חברים, לפעמים העביר את הלילה בדאנסים ומתרסק באיזו פינה. ג'וני מעולם לא ויתר על החלומות שלו , הוא הסתובב תמיד באזורים הנכונים, הוא היה פרצוף קבוע ליד כל הסאונד סיסטמים החמים של התקופה, היית רואה אותו פתאום ב Gemini , אפילו ב Socialist Roots, הוא היה חבר טוב של הסלקטור של Emperor Faith, עוזר לסאונדים השונים להקים ולפרק, עושה צחוקים עם החבר'ה ואיכשהו מתגלגל עם החיים. בגלל אישיותו הכובשת והחן והכריזמה שניחן בה– הוא קיבל הזדמנות להחזיק את המיקרופון והפגין קישורי חרזנות מופלאים והסתבר שהיה אומן במלאכת ה"דיג'יי סטייל". ג'וני התחיל "לתפוס שם" , הקהל היה צוהל Forward!"" כששר כמה וורסים בדאנס, דון אזורי קלט את ג'וני וזימן אותו לפגישה באחד הבקרים. הוא הציע לו להיכנס לסטודיו ולהקליט לו טיון בצ'אנל וואן, האולפן הנחשב ביותר של התקופה. ג'וני היה מאושר פתאום החלום מתחיל להפוך למציאות, איזה כיף. הטיון תפס, ניגנו אותו ברדיו.
ג'וני התחיל להופיע ולהיות סטאר מקומי. יום ראשון בצהרי היום. הדון זימן אותו עוד פעם לפגישה. "שיחקת' אותה, אנשים אוהבים אותך כאן כמו שג'ון דה בפטיסט אהב את ישו" והניח לו כובע "Beaver felt" מסוגנן במתנה
על ראשו, שלף לו חולצת "Arrows" מפסים מכופרת , כזאת שלא צריך לגהץ! ואפילו נתן לו נעלי קלארקס וואלאביז רעננות עם סוליית קרפ נקייה חדשות דנדשות, ג'וני הרגיש כמו מלך ליום אחד גרסת קינגסטון. שונא מתנות יחיה. ג'וני קנה את עולמו, הסתובב מסאונד לסאונד ושר את שיריו ברחבי האי.
מפה לשם הדון זימן את ג'וני עוד הפעם לשיחה- "רוצים שתיסע ל "Foreign" יש דאנס ב"בילטמור באלרום" בניו יורק. השם שלך עלה, יש עליך דיבור ב"בלוד קלאט" ביג אפל". ג'וני היה מאושר, כל חלומותיו מתגשמים, כמה טוב הוא האל הטוב. רק דבר קטן, הדון צריך שתעשה לו טובה קטנה. יש מזוודה שצריך לקחת, הכול בסדר, אל תדאג. כולם יודעים מה צריך לעשות. סע בשלום המפתחות בפנים. המזוודה זה לא בדיוק מנגו לדודה מברוקלין. משלוח קטן בדרך לעולם החלומות, שווה לא? בטח שווה. ג'וני טס לניו יורק במטוס ג'מבו של חברת Pan AM, חיכו לו בשדה, אספו אותו, הנשר נחת. הכול בסדר. הייתה הופעה פיצוץ בבילטמור באלרום . פקק תנועה מחוץ למקום.
הבוקר של אחרי, ג'וני לא קיבל לא סנט ולא דולר על המופע. אחרי התעוררות ארוכה, האנגאובר של החיים, שוק תרבותי מהבניינים הגבוהים, חלונות הראווה המנצנצים, המוניות הצהובות, חוסר הנימוס של האנשים והברדק המופלא הזה של התפוח הגדול. ג'וני העביר יום ראשון עם חברים בחנות התקליטים "סופר פאוור". לקחו אותו אחרי שאכטות וים של דחקות לפגוש את " ביגה בוס". "ביגה בוס" לא היה איש נחמד, הוא היה איש שמן עם ראש ענק וקרחת אימתנית עם כפל שמנוני בעורפו. לבוש תמיד בשחור ומביט על העולם במבט של תליין, דרך משקפי שמש שחורים עם מסגרת שחורה משובצת זהב ויהלומים, עד בטנו מסתרכת שרשרת זהב בצורת חבל עם מדליון ענק עם הסמל של מרצדס. היו לו כמה שומרי ראש, אף אחד לא חייך בחברתו שלא נדבר על צחק. שומרי הראש דחפו לג'וני שקית ראשונה של קוק מחולק למנות. הסבירו לו שאין ארוחות בחינם, שכל הטיסה וכל הבלינג, הדאווין והעמאיית עולה כסף.
ניו יורק זה לא מקום של משחקים. הוא צריך לעבוד אם הוא רוצה להתקדם. ג'וני בחור חביב לא רוצה להרגיז אף אחד, הוא אוהב את המוזיקה ומבין שהוא חייב גם לעבוד. ג'וני עבד במרץ בתור "מפיץ קוק" בקרן רחוב בשכונת "קראון הייטס". "ביגה בוס" הבין שג'וני בחור טוב, אז הוא נתן לו חת'כה בשביל שיגן על עצמו, אקדח מגנום מנצנץ למקרה של כל מקרה. ה"קוק" הוחלף עד מהרה בלהיט החדש, שהיכה ברחובות -"קראק". ג'וני עבד במרץ, הוא היה רגיל לתבל את הג'וינטים בקוק או במה שהחבר'ה אוהבים לכנות "ווילברט" מידי פעם. ג'וני תפקד בגיזרה, מופיע מידי פעם ומחזיק במשרת היום שלו כסוחר סמים בצבא הקטן של "ביגה בוס".
היה לו כל מה שהיה צריך מבחינת בגדים יפים, אפילו רכב ומקום צנוע שבו חי על לינדן בולוורד בקווינס. בשלב מסוים כמות האירועים שאליהם הוזמן בתור אומן בליינ אפ ירדה, המוזיקה השתנתה וכישרונות חדשים החלו לתפוס את מקומו. הוא מעולם לא דאג לויזה לאנגליה אז ככה שהיה מוגבל לניו יורק- מבחינת הופעות כי הוא לא יכול היה להתרחק מהעבודה המחייבת ל"ביגה בוס". ג'וני התחיל להתבלבל, אחת הלקוחות שלו- "אנג'לינה", זונה בעיסוקה שכנעה אותו לטעום מהתפוח האסור, ג'וני נתפס על מקטרת הקראק. יום אחד על זווית הרחובות נוסטרנד פינת פרנקלין עברה מכונית שברולט וריססה את ג'וני בגשם של קליעים. עד היום לא יודעים אם זה הפורטוריקנים שהורידו אותו או אנשים של "ביגה בוס" שהחליטו לרענן את השורות. ג'וני שלנו מעולם לא חזר הביתה לג'מייקה.
ואלה שמות חלק מהאומנים הג'מייקנים אשר נפלו על אדמת ארה"ב, יהי זכרם ברוך
Early B
Lee Van Cliff
Louie Lepki
Ranking Toyan
Tenor Saw
Nitty Gritty
Alton Irie
*הטקסט הפעם ברובו פיקטיבי אך ארכיטיפי למתרחש
** למצולם אין קשר לכתבה