שמנו לב שהרבה זמן לא כתבנו על מוזיקה חדשה שמעניינת ומזיזה אותנו. אז היום כל אחד מאיתנו בחר רליס, אלבום וסט שהוא אוהב/ת כרגע:
הבחירות של ניב
טראק: (The Carry Nation - As If (Justin Cudmore
אמאל'ה, אבאל'ה, איזה להיט. עזבו מראש את הגרסה המקורית ודלגו לרמיקס של ג'סטין קאדמור מקולקטיב הבונקר הניו יורקי שמשחרר פצצת אסיד האוס מחרמנת עם מהלכי תופים Fאנקיים, ווקאלז נשיים מפולטרים ובייסליין שלא מרפה עד הביט האחרון. וכמו בהאזנות הראשונות לרה-אדיט של חברו לכנופיה, מייק סרוויטו שיצא בשלהי 2016, גם את "As If" - מחווה ל"קלולס" - נפגוש לא רק על הרחבה, כי אם גם בסיכומי השנה.
אלבום: Moire - No Future
יותר ויותר ברור שהסקס פיסטולז צדקו ואין עתיד. רק שבניגוד לסברה המקובלת, זו כלל אינה סיבה לאבל, אלא דווקא למתקפת הדוניזם ודקדנטיות נטולת תכלית. האלבום החדש של מוירה, שיוצא ב-Ghostly International ומבכה את המאורעות הפוליטיים משני צדי האוקיינוס האטלנטי בשנה שעברה - ברקזיט ובחירת טראמפ - הוא דוגמה למוזיקת מחאה שיכולה להיות פסקול מוצלח למסע הרס עצמי. אין פה יותר מדי רגעי שמחה מרימים - ואפילו יש שני קטעים עם MCs מבאסים שנשמעים כאילו שוגרו דרך חורי תולעים מתקופת הג'אנגל - אולם מדובר באלבום יפהפה, מהורהר, אווירתי ומלנכולי. האוס וטכנו לצריכה ביתית. הסאונד מחוספס ומגורען, התכנותים נעשו על מכונות תופים שנגנזו מפס הייצור, ההפקה נעה בין קאסם מוס המוקדם לאופל טייפס העכשוויים והמלודיות יותר ממזכירות את הפוסט-אפוקליפטיות של בריאל.
סט: TC80
הרבה זמן שדי ג'יי אורח לא תפס אותי כל כך לא מוכן. זה מה שקרה בחמישי שעבר עם TC80, צרפתי המתגורר בברלין וחתום ביפן, שעלה לנגן אחרי בסקוואט ונתן הצגה עם טכנו ואלקטרו עכשוויים - רוב הקטעים בהפקתו שלו - באווירה אולדסקולית של מכונות שיוצאות מסינכרון. אלקטרוניקה מסונתזת שמיועדת לעורר תגובה פיזית - באדי מיוזיק כהלכה - בפלואו בלתי ניתן לעצירה עם טכניקה צרפתית אנינה. נותר רק לקוות שהוא יגיע לכאן שוב בהקדם.
הבחירות של עידית
טראק: Dj Laxxiste A. - Tobex Sunspots
לא יודעת מה אתכם, אבל בשל ריבוי הרליסים שנראים כאילו יצאו מבית היוצר של הלייבל הקנדי Mood Hut (כלומר עיצוב גרפי מינימליסטי שכביכול נעשה בחמש דקות אבל בעצם לא) ובוודאי שרוצים להישמע ככה (כלומר על התפר שבין לו-פיי האוס לבאלריקה פריכה וקצת דיסקואית) הפכתי חשדנית מאד כלפי כל הקטעים שנופלים בהגדרות הנ״ל. גם שמות המפיקים והיוצרים שאמונים על רוב התוצרת הזו לא הופכים את החיים שלי לקלים יותר (מדי ג׳י סיינפלד דרך דיג׳י בורינג ועד רוס פרום פרינדס, לילדים היום יש יותר מדי זמן פנוי על הידיים).
ולכן שכהגיע אלי " Structure Of Feeling", שהוא הרליס הראשון של המפיק השוויצרי Dj Laxxiste A עקמתי מיד את האף. אלא שבמקרה הזה לקח בדיוק 3 שניות להבין שהטעות הפעם היא שלי.
שלושה קטעי האוס אפטריים שממלאים אותך באושר צרוף כמו שרק קטעי בוקר יכולים לעשות. ואם תעצמו את העיניים תוכלו לחזור לרגע לכפר הנוקדים.
אלבום: Sublee - Ideepsum
בשל מחויבות משפחתית לאירוע רב-משתתפים בצפון הארץ, נבצר ממני ללכת לשמוע את סאבלי בבלוק. הפיצוי - מלבד הזכייה בתואר ״בת השנה 2017״ - נמצא באלבומו הכפול של המפיק הרומני שיצא לא מזמן בלייבל Metereze.
את Metereze אוצר ומנהל רארש, משלישת רארש-ראדו-פיטר אינספיראסקו (או בקיצור אר.פי.אר, כמו הלייבל הקודם שניהלו [Ar:pi:ar] ), ובהרבה מובנים הוא המשך טבעי ל-[Ar:pi:ar], אם כי פיוריסטי פחות בגישתו לאסתטיקה המינימליסטית המזוהה עם הנ״ל. ועם גישה שכזו, המצע המוזיקלי של Metereze עשיר ומכיל בהרבה.
"אידיפסום" של סאבלי למשל, הוא אלבום פונקציונלי להפליא. יש בו אסופת קטעי רחבות שימושיים, עכשוויים, חלקם - בנוהל הרומני - ארוכים להפליא (13 דק ומעלה) חלקם ממוצעים, אבל בכולם תמצאו רמת גימור מהוקצעת שאפשר ורצוי לנגן בחלקים השונים של הלילה. ישר לתיק.
סט: מעין נידם ב-CDV, ברלין
קחו לכם יום שלם בחברתה של מעין נידם עם ההקלטה המלאה של מסיבת יום ההולדת שלה כפי שנחגגה במועדון הקלאב דה ויז׳ונר בברלין בקיץ האחרון. 7 החלקים כאן הם תיעוד יוצא דופן באיכותו של די ג׳ייאית בחסד עליון עם סלקשן חובק עולמות, אמיץ ולא מתחנף. הטכניקה נטולת הרבב שלה היא רק עוד בונוס מלמעלה.