השבוע הלך לעולמו דויד אקסלרוד, מלחין, מפיק וקומפוזר שגוף יצירתו האדיר השפיע על דור שלם של מוזיקאים. על אף הערצתנו הבלתי מעורערת פנינו לזה שמכיר את אקסלרוד יותר טוב מכולנו - מורנו ורבנו - נדב רביד. הוא בתמורה שלף לנו ג׳וקר מנצח מחבילת הקלפים שלו:
אוקטובר 2001. הימים ימי נפילתה של נאפסטר ועלייתן של החלופות. השפע המוזיקלי, של אוקיינוס מידע אינסופי שנגיש בקצה המקלדת, הפך לראשונה לממשות. עבדתי אז באתר Mooma, הניסון השאפתני של זכיינית הטלוויזיה קשת בתחילת המילניום להקים אתר מוזיקה עם רדיו אינטרנטי, מגזין מוזיקה עדכני ואנציקלופדיה.
לא הרבה נשאר מהאתר הזה באוויר, קטעי טקסט קבורים, לינקים שבורים, הודעות שגיאה שמנוסחות לדפדפנים מתים. אבל מתחת לאחת האבנים הדיגיטליות, בין הטחב ועכבישי החיפוש המתים שנלכדו, קבור אחד הטקסטים שאני הכי גאה שכתבתי. המוות של דיוויד אקסלרוד, אחד הגיבורים המוזיקליים שלי, שהכרתי דרך היצירות שלו שסומפלו עשרות פעמים, הוא הזדמנות מצוינת לחלץ את הטקסט, ולעשות לו איזו העלאה מחדש למרחב הדיגיטלי.
הנה הטקסט, כפי שעלה למומה בשנת 2001, אחרי עריכה מינורית של דני אקשטיין:
11/10/2001
דייוויד אקסלרוד: אנושיות אבסטרקטית בעולם מושלם
זהו סיפורו המדהים של דייוויד אקסלרוד, יוצר שהשפיע על דור של מוזיקאים. כעת הוא סוגר מעגל עם אלבום טעון ויפה בלייבל שחייב לו הרבה - מו' וואקס.
הסיפור של דייוויד אקסלרוד הוא סיפור שראיתם כמותו בעשרות סרטי טלוויזיה וקולנוע מז'אנר "עלייתו ונפילתו של". האיש שהתחיל בביבים, נגע בשמיים, ואז נפל בחזרה לתהום השכחה, כשפיית המזל מניפה מעליו את שרביט הקסם שלה פעם נוספת, במעשה אחרון של חסד. אלא שסיפור חייו של דייוויד אקסלרוד באמת מכיל אינספור פיתולים, טרגדיות ורגעי שיא, שאם אמנם יוסרט סיפור חייו להקרנה בערוץ הולמארק, נפטור אותו כחסר אמינות באופן קיצוני. ראיון עם אקסלרוד שערך אנדרו מייל ושהתפרסם לפני חודשים אחדים במגזין מוג'ו לרגל צאת אלבומו החדש, עליו מתבסס הטקסט שתקראו כאן, פורש על פני חמישה עמודים את כל נקודות הציון והאנקדוטות בחיים המדהימים שלו - הכל כולל הסוף הטוב שמביא לצמרמורות לא רצוניות בזרועות ובגב.
עלייתו
דייוויד אקסלרוד נולד ב-1936 בסאות' סנטרל-לוס אנג'לס, שכונה שהפכה במרוצת השנים לאחד הגטאות השחורים הידועים לשמצה. אביו היה סוציאליסט אקטיבי, ובאמריקה של שנות השלושים והארבעים זה היה פופולרי כמו ארגון נשים בשחור בישראל 2001. אביו נפטר ממחלה כשדייוויד היה בן 12. אחיו נהרג באותה תקופה, כחייל במלחמת העולם השניה. כנער צעיר דייוויד מצא את עצמו מסתובב עם חבורות רחוב, בצד הלא נכון של החוק. עם קריירה לא מזהירה של מתאגרף מתחיל שאגרופיו מושכרים לגורמים מפוקפקים, התחילו הצרות, ואקסלרוד נאלץ לברוח מזרחה, לניו ג'רזי, שם התאהב במוסיקת ג'אז.
ב-1953 חזר ללוס אנג'לס, התחיל להסתובב עם ג'מעה של ג'אזיסטים ומשוררי ביט, התמכר להרואין, ובגיל 21 התחיל לקחת ברצינות את תחביב הג'אז שלו – הוא למד לקרוא ולכתוב תווים, והעמיק את קשריו ואת ידיעותיו בתחום. ב-1956 הוא קיבל את הג'וב הראשון שלו בתעשיית המוסיקה, בלייבל Hi Fi. הוא הספיק להפיק אלבום אחד (הראשון שלו), "The Fox" של הארולד לנד, ולהחתים את אורנט קולמן על חוזה תקליטים.
ב-1962 הוא פגש את הסקסופוניסט-אלטו קנונבול אדרלי, שהפך לשותף וחבר ושעזר לו לקבל ג'וב בחברת התקליטים "קפיטול", שגם הפכה במרוצת העשור להיות הגדולה ביותר באמריקה, בזכות המזומנים שהכניסו לה רביעיית בנים מליברפול. כאן בעצם החל אקסלרוד לפתח את הצליל שהפך אותו לאחד המפיקים/ אמנים המסומפלים בהיסטוריה. תופים Fאנקיים עם צליל גדול, בס חשמלי פריך וחד, סקציית כלי מיתר גדולה והפקה עם צליל פתוח שנשמעת עדכנית גם היום. ההצלחה הכלכלית הראשונה שלו הגיעה עם אלבום שהפיק לכוכב קולנוע זניח בשם דייוויד מק'קאלום (ששיחק בסרט Man from U.N.C.L.E), ובו השחקן מבצע שירים של הביטלס, הסטונז והבירדס.
בזכות ההצלחה קיבל אקסלרוד מספיק קרדיט כדי לפתח את הצליל שלו עם זמר הג'אז לו רולס ועם אדרלי. העבודה המשותפת איתם התגלתה כהצלחה אמנותית ומסחרית כאחד. אקסלרוד המשיך לפתח צליל נוקשה יותר, ששילב בין דינמיקה של רוק עם ג'אז ועם אר-אנ'-בי. רולס אפילו ביצע מחדש להיטי רוק, כמו "For What It's Worth". בשנת 66' דייוויד אקסלרוד היה מפיק מצליח ומבוקש עם הרגל קוקאין חדש, תחביב אלכוהול ישן, עם כוח והשפעה בתעשיית המוסיקה, וכמובן, כסף. שנתיים אחר כך נוצר קשר בין אקסלרוד ללהקת הגאראג' הפסיכדלית, האלקטריק פּרוּנז. הלהקה, שמעולם לא הצטיינה בעודף כשרון יצירתי, הפכה לחומר ביד היוצר של אקסלרוד, שגם הביא איתו את חבורת נגני האולפן הקבועה שלו. אקסלרוד הפיק ללהקה שני אלבומים, אחד מהם אלבום קונספט נוצרי.הלהקה עצמה לא הייתה מרוצה כל כך מהאלבומים האלה, משום שהם עצמם לא היו מספיק טובים כדי לנגן בהם. אחד מהשירים, אגב, הונצח בפסקול הסרט "איזי ריידר". יש גם מי שטוען גם כי שיר כמו "Holy Are You" היווה השראה ללהקות כמו וורב ורדיוהד.
אקסלרוד זכה לכתבה במגזין "טיים", ובחברת "קפיטול" החליטו שהגיע הזמן לשחרר לו קצת חבל (אולי גם משיקולים אנוכיים יותר), ולתת לו להגשים חלום ישן – להפיק אלבום סולו המבוסס על יצירותיו של המשורר וויליאם בלייק. השנה היא 1968. אלבומי קונספט עדיין לא פשו בכל חלקה טובה, ובמיוחד לא אלבומים אינסטרומנטליים לחלוטין שנמצאים על קו התפר בין רוק לג'אז למוסיקת פסי-קול. אקסלרוד הוציא שני אלבומים, "Song of Innoence" ו-"Songs of Experience" שמבוססים על שיריו של בלייק, ושנחשבים עד היום לאלבומים הטובים ביותר של אקסלרוד. אלבומים שנשמעים טריים ורעננים גם שלושים שנה אחרי. בשמם גם טמון מפתח להבנת יצירתו, שנמצאת תמיד במתח מתמיד בין ניסיון החיים העשיר שלו לבין תמימות נאיווית שמאפיינת את השאפתנות המוסיקלית שלו. ניתן לראות זאת באלבומי קונספט כמו "Earth Rot", אלבום הסולו השלישי של אקסלרוד, שיצא ב-1970 ושמוקדש לסוגיית איכות הסביבה, או כמו
"Requiem: The Holocaust", אלבום שיצא שנים מאוחר יותר, ב-93', ושמנסה להתמודד בתמימות-מה עם השואה.
ונפילתו
מתחילת שנות השבעים החלה לשקוע הקריירה של אקסלרוד. אחרי שחיזרו על פתחו אנשים כמו ג'ורג' מרטין, ג'ורג' האריסון, פראנק זאפה, סליי סטון ואלן גינסברג, הוא נוכח לדעת שחברת "קפיטול" לא מרוצה מהכיוון החדש שלו כאמן עצמאי, שמוצא פחות זמן להפיק אלבומים עבורה. אלבומי הסולו שלו לא קיבלו מ"קפיטול" תמיכה של קידום מכירות, ועד מהרה הוא כבר נאלץ למצוא לעצמו בית חדש. אקסלרוד הוציא במהלך שנות השבעים עוד שישה אלבומים, כשהוא נאלץ להתמודד עם מותו של קנונבול אדרלי ב-1975, ועם שינויים באופייה של תעשיית המוסיקה, שנעשתה פחות ופחות סובלנית לניסויים מוסיקליים שלא הביאו רווחים. אקסלרוד פיתח תלות גוברת והולכת בקוקאין ובאלכוהול, אבל לא ויתר על החלום. בשנות השמונים הוא הקליט שני אלבומים נוספים, שמעולם לא ראו אור. אבל אופרת הסבון לא נגמרת כאן – ב-1986 נפגעה אשתו טרי בתאונת דרכים שהפכה אותה לנכה ואותו לאח סועד, טרגדיה משפחתית נוספת אחרי מותו של הבן סקוט. בשנת 88' הוצא צו הריסה לבית בו גרו, וללא כסף מספיק ועם יותר מדי גאווה, הם מצאו את עצמם מתגוררים בבקתת דיקט באתר בנייה למשך יותר משנה.
איך שגלגל מסתובב
בשנות התשעים החלו הגלגלים להתהפך שוב. אקסלרוד הוציא שני אלבומים, "רקוויאם: השואה" ו-"The Big Country" (גרסאות לשירי קאנטרי של גארת ברוקס ושל כריס כריסטופרסון....) שנחלו אמנם כשלון אמנותי, אבל החזירו את אקסלרוד לעניינים. אבל המהפכה האמתית קרתה בזכות הסאמפלר.
מפיקי היפ-הופ שחיפשו תמיד ברייקים טריים ולופים מוצלחים להפקת קטעי היפ-הופ רעננים גילו את תקליטיו של אקסלרוד, מתקליטי הסולו שלו ועד הפקותיו לאמנים אחרים, והבינו שמדובר באוצר בלום. השילוב של התופים, הבס וכלי התזמורת, והצליל האופייני לאקסלרוד היה בדיוק מה שחיפשו – חומר גלם מצוין לעבוד איתו עם סאונד על-זמני ועדכני באותה מידה. בשנת 1996 קיבל אקסלרוד במפתיע המחאה עבור תמלוגים. הוא התקשר לברר את מקור הטעות, עד שהתברר לו כי הצ'ק באמת מיועד אליו, עבור קטע שסימפל את "Holy Thursday" שלו. פתאום התברר כי אינספור מפיקים סימפלו את אקסלרוד - המפורסמים ביניהם כוללים את לורין היל, ד"ר דרה, מוס דף וטרייב קולד קווסט. באותה שנה יצא גם
"Entroducing" של די.ג'יי שאדו, שהוא אחד ממעריציו המושבעים של אקסלרוד, אספן כפייתי של כל פיפס מוקלט שיצא תחת ידיו, שהצליל של אלבומו מושפע בצורה ברורה מהצליל של שני אלבומי הסולו הראשונים של אקסלרוד. אפשר גם לשמוע את "Human Abstract" של אקסלרוד מבצבץ בתוך "Midnight in a Perfect World" של שאדו.
הסוף הכה טוב
די.ג'יי שאדו גם היה מעורב עמוקות בפרוייקט U.N.K.L.E (וכך מתחילים להסגר המעגלים) השאפתני של ג'יימס לאוול, מנהל הלייבל "מו' וואקס". דייוויד אקסלרוד לקח את ההצעה של לאוול לעשות רימיקס לשיר
"Rabbit in Your Headlights" ששר תום יורק, וסיפק גירסה מתוזמרת יותר לשיר. אז גם נרקמה המזימה להוציא לאקסלרוד אלבום חדש ב"מו' וואקס". בשנת 1999 נתגלו הקלטות שהכין אקסלרוד עם נגניו הקבועים לקראת אלבום שלישי עם האלקטריק פרונז, אלבום שבסופו של דבר לא הושלם. אקסלרוד חזר עם ההקלטות הישנות הללו, עם המתופף ארל פאלמר (ליטל ריצ'ארד, פטס דומינו), הבסיסטית קרול קיי (אפשר לשמוע אותה גם ב"גוד וייבריישנז" של הביץ' בויז), גארי קולמן בכלי הקשה, האורגן של ג'ו סמפל, דון רנדי בפסנתר והאוורד רוברטס בגיטרה. אל ההקלטות האלה, שנערכו מחדש, הוא הוסיף תזמורים עכשוויים, והוסיף גם שני קטעים חדשים, ווקאליים, לפת ...
כאן, נקטעת הכתבה המשוחזרת שהתפרסמה אז במומה, כנראה בגלל כל מיני גלגולים של הדאטהבייס ממחשב למחשב. איך היא הסתיימה? כנראה בכמה מילים על האלבום היפה והחדש (אז), כנראה אזכור של השיר שהקדיש דיוויד אקסלרוד לבנו, אותו שר לו רולס, ששב לשתף עם אקסלרוד אחרי שנים ארוכות, שיר יפהפה ומרסק.
דייוויד אקסלרוד הלך לעולמו השבוע, אחרי שחי חיים מלאים, שיכולים להספיק לארבע ביוגרפיות של מוזיקאים אחרים. הוא הפך להיות אחד הגיבורים הגדולים ביותר של ה-״Crate Diggers״, אלה שמוצאים פנינים מוזיקליות בערמות של אשפה היסטורית. פעולת החיפוש והגילוי עוזרת לצייר מחדש את ההיסטוריה המוזיקלית, לתת לה קונטקסט מחודש ולעשות צדק עם מי שלא זכו להכנס להיכל התהילה של הרוקנרול. בהיכל התהילה שלי, לדייוויד אקסלרוד יש אגף שלם משל עצמו.
נדב רביד, פברואר 2017