קשה שלא לשים לב לשובו של הדוב הרוסי לזירה הבינלאומית במלוא העוצמה. טלפיו מושטים בתוכחה לעבר הסדר העולמי השברירי מלכתחילה במטרה לערער, לטרוף ולעצב אותו מחדש, כדי שהוא יהיה זה שישלוט על מוקדי הכוח.
ההתערבות הבוטה בבחירות לנשיאות בארצות הברית, הסחיטה של דונלד טראמפ על ידי ולדימיר פוטין, דריסת הרגל במלחמת האזרחים בסוריה, המגעים עם איראן, הדלפת הפרק האחרון של "שרלוק" (שפגעה בצורה חסרת תקדים ברייטינג של הסדרה) וכמובן הסכסוך המתמשך עם אוקראינה מלמדים שאחרי שנים ארוכות - בעקבות נפילת הגוש הסובייטי - שבהן זהותו של הנבל הגלובלי הייתה אמורפית ונעה בין ערבים, מזרח אסייתיים ויוגוסלביים לשעבר - חזרנו לנקודת מוצא תרבותית מוכרת, מוכחת ואהובה - הרוסים הם שוב הרעים.
למה אהובה? משום שבשנות השמונים, שיא ימיה של המלחמה הקרה עם תכנית "מלחמת הכוכבים" האמריקאית של הנשיא רונלד רייגן, המתח הבין גושי תרם לכמה מפזמוני הפופ הטובים ביותר שנכתבו. עכשיו, כשהפופ נמצא בשפל יצירתי חסר תקדים, מלחמה קרה עשויה להיות קרש הצלה אפקטיבי עבורו.
תראו, מבלי להיות יותר מדי זקנים נרגנים וטרחנים, שמנו לב לירידה מתמשכת באיכות הפופ. אחת הסיבות לכך היא נוחות פריבילגית, שמייתרת מחאה. לעולם המערבי אין מלחמה גדולה, אין אויב מובהק, אין עוולות שדמם זועק מן האדמה. אפילו הנשיא האמריקאי בשמונה השנים האחרונות היה שחור שראה "הסמויה" ואהב את ג'יי-זי. התוצאה היא שהשיר הכי משפיע של התקופה הוא "I Got A Feeling" של בלאק אייד פיז.
השינוי בפוזיציה הרוסית יכול (וצריך) להחזיר את האווירה המסוכנת, החרדתית והיצירתית למוזיקה הפופולרית. כמו כן, בעקבות כל אלה, לא הצלחנו להתאפק ובחרנו - כדי להבהיר בדיוק את כוונתנו - את השירים הכי טובים והכי גרועים של תקופת המלחמה הקרה. וכמה שאנחנו נהנינו.
תריסר הגדולים:
12 - Depeche Mode - People Are People
"אנשים הם אנשים אז למה זה צריך להיות ככה?" פחות בגלל הטקסט הנאיבי על גבול המעאפן (ומהחלשים שכתב מרטין גור) ויותר בגלל הפתיחה התעשייתית שמזכירה מפעל מתכות שמתעורר לחיים.
11 - The Smiths - Ask
מוריסי, מבכירי כותבי השירים של האייטיז, היטיב להעביר בשירי הסמיתס את דעותיו המוצקות על העולם ותחלואיו. מביקורת מתמשכת על השלטון בבריטניה התאצ׳ריסטית, דרך מערכת החינוך האנגלית הנוקשה וכמובן מבחר קינות על מסכנותו הכללית. דווקא ב-"Ask" העליז והפופי, הוא כתב את השורה הרלוונטית מכולן לתקופה - ״אם זו לא האהבה, הרי שהפצצה היא זו שתחבר אותנו יחד״.
10 - Time Zone - World Destruction
שיתוף הפעולה של ג'ון ליידון ואפריקה באמבאטה (לפני שמישהו ידע שהוא אנס פדופיל מסוכן) הוא אחד השיאים של האייטיז; מקצב אלקטרואי, היפ הופ חלוצי ואנרגיה פ׳אנקית שנכנסים לתוך מסר אפוקליפטי. העולם הולך להיהרס, אז בואו לפחות נרקוד.
9 - Talking Heads - Life During Wartime
לא רק בזכות שם השיר, כי אם גם הקונטקסט: "Fear of Music" של טוקינג הדס אמנם יצא ב-79', אולם זיקק את כל הפחדים שעתידים להופיע בשנות השמונים ולטעון את המוזיקה בחרדה אקזיסטנציאליסטית.
8 - Culture Club - The War Song
אין דרך טובה יותר להגדיר את ״The War Song״ של קאלצ׳ר קלאב מאשר פצצת פופ משגעת. בין מלודיה מדבקת לקריאות הקרב (WAR!) - שלא לדבר על הקליפ הססגוני שאירח מאות ילדים בתחפושות שלדים, כי סאב-טקסט אף פעם לא היה הצד החזק של בוי ג׳ורג׳ - זה היה הלהיט הגדול האחרון של ההרכב. וכמו כל להיט גדול הוא אף לא הפסיק להיות רלוונטי.
7 - Prince - 1999
הרגע בו פרינס, אחד משלושת המנסחים הגדולים של שנות ה-80, התפוצץ על העולם עם ההמנון ״1999״ (מתוך אלבום באותו שם) והתחיל למעשה את הספירה של כולנו אל עבר אם כל המסיבות שתערך ביום האחרון של המילניום. האייטיז שהתקיימו ברובם תחת צל האיום הגרעיני היו הקרקע הכי פורייה להנבטת רעיון ה״נרקוד בזמן שהפצצות נופלות״.
6 - R.E.M. Radio Free Europe
Radio Free Europe היה רדיו אמריקני שפעל בשנות השמונים באירופה והמזה״ת במטרה ״לשדר מסרים של שלום״ למדינות בו נקלט. בפועל, רוב השידורים היו על גבול הפרופגנדה. מייקל סטייפ התייחס בהמשך אל השיר כיצירה הרצינית הראשונה של ההרכב ובאופן מפתיע גם היה ההצלחה המסחרית הראשונה שלהם.
5 - Peter Gabriel - Games Without Frontiers
לא בכדי השיר הזה מסיים את העונה הראשונה של "האמריקנים", סדרת המלחמה הקרה האולטימטיבית. פיטר גבריאל הניח כאן גם את אסתטיקת הסאונד המתקדמת של העשור הבא, וגם כתב מילים מצמררות על השפעת הזהות במשחקי המלחמה המדיניים ועל האסון שאליו כולנו נגררים בעקבותיהם.
4 - Tears For Fears - Everybody Wants To Rule The World
שיר שמתאר בציוריות אייטיזית את משחקי הכוח על הנהגת העולם בשלהי המלחמה הקרה. ואיזה פזמון, יא אלוהים.
3 -David Bowie/Pat Metheny - This Is Not America
בואי הוא זמר המלחמה הקרה האולטימטיבי. "Heroes", שהוקלט במערב ברלין, היה מעין אלבום קונספט שהוקדש לחומה שחילקה את אירופה, "When the Wind Blows" הוא פסקול של סרט אנימציה מסייט על ההתמודדות עם הפצצה הגרעינית, ואילו "This is Not America", מהשירים הכי פחות מוערכים של המאסטרו, הופיע בפסקול סרט הריגול האמריקני-סובייטי הגדול של ג'ון שלזינגר "הבז ואיש השלג". כמו תמיד, מעל כולם.
2 - Frankie Goes To Hollywood - Two Tribes
על פניו אין ברור יותר מהמסר של פרנקי על שני השבטים שיוצאים למלחמה, כששני השבטים הם כמובן רוסיה וארה״ב. אלא ש״Two Tribes״ נכון לכל סכסוך, בכל עשור ובכל מקום בעולם. לרבות זה של ישראל ופלסטין. ועדיין - התזמון ההיסטורי של השיר, ההפקה האדירה וכמובן הסירנות והודעת פיקוד העורף בתחילתו שסייטו את לילות ילדותינו, הביאו אותו כמעט לראש המצעד הזה.
1 - Donald Fagen - New Frontier
״The Night Fly״ של דונלד פייגן (לשעבר סטילי דאן) שיצא ב-1982 אינו אלבום מלחמה פר-סה אלא יותר מסמך אוטוביוגרפי של אחד המוזיקאים הכי מחוננים שפעלו בעשור ה-70 וה-80. בהרבה חן, רגישות ולא מעט חוש הומור פייגן מספר על ילדות בפרברים האמריקאים תחת האיום האטומי, על אוספי תקליטים, תכניות רדיו ליליות ועל געגוע לימים בהן הכמיהה לעתיד טוב יותר עוד הרגישה לגיטימית.
ב״New Frontier״ שגם מחזיק באחד הקליפים הכי נוטפי סטייל של האייטיז (בעיקר משום שהוא מרפרר ויזואלית לשנות ה-50, העשור הכי מסוגנן בהיסטוריה של התרבות הפופולרית) - הוא יצק את כל אלו להמנון המלחמה הקרה המושלם, שמתאר דייט חלומות במקלט הנשורת הגרעינית שנבנה על ידי אביו ״למקרה שהאדומים יחליטו ללחוץ על הכפתור״. הלילה לפני היום של הפצצה מעולם לא נראה מפתה יותר.
אוסקר לסרט הזר: רמי פורטיס וברי סחרוף - שקיעתה של הזריחה
בישראל כמו בישראל ובוודאי שבשנות ה-80 היו דברים חשובים יותר להתעסק בהם מאשר נשורת גרעינית והשטויות של האמריקנים והרוסים. אבל רמי פורטיס וברי סחרוף - שבדיוק חזרו מעשור של יצירה ושהות באירופה (למעשה מיטב השירים של מינימל קומפקט הושפעו מהמלחמה ההיא) - הבינו טוב מאד לאן נושבות הרוחות בעולם וכתבו את יצירת המופת הזו שמצליחה לצמרר אותנו - די בקלות - עד היום.
חמשת הגרועים:
5 - Billy Joel - We Didn't Start the Fire
זה לא בדיוק שיר על המלחמה אלא מין סיכום מקושקש של תולדות הסכסוך המערבי-קומוניסטי בעולם. אבל הוא נמנה - מהסיבות הנ״ל - לקבוצת השירים של אחרי המלחמה (שכמעט כולם משמעותית רעים יותר). והוא טרחני כמעט כמו אילו שהיו מתרברבים על זה שהם יודעים בעל פה את כל המילים. תמותו.
4 - Nena - 99 Luftballons
באנגלית, גרמנית או פלמית - זהו שיר נורא ואיום. הוא הפך את ננה לאחת הנשים העשירות בגרמניה ומימן לה שנים של התמכרויות למבחר נאה של סמים, שהגיעו מהמערב והמזרח בלי להפלות, אבל הוא עדין אחד מרגעי הפופ השפלים ביותר של האייטיז. והיו לא מעט מאלה.
3 - Elton John - Nikita
נו ואגב הטרחנים הגדולים - הטרחנובסקים - הנה דוד אלטון עם עוד בלדה בכיינית על אהבתו כביכול לבחורה סובייטית, שומרת גבול בין המזרח למערב. לא מין הנמנע שהשיר הוא בכלל מסמך תשוקה חבוי שלו לניקיטה חרושצ'וב, מזכירה הראשון של המפלגה הקומוניסטית בברה״מ. זה שיר כל כך נורא שאפילו קולות הרקע של ג׳ורג׳ מייקל וניק קרשאו לא הצליחו להציל אותו.
2 - Sting - Russians
לא כל אחד יכול לכתוב על נושא טעון כמו מלחמה, ויש מי שנופל למובן מאליו (מלחמה = רע!, נו שיט). אבל יש מי שעשה את זה בחן (ראו קאלצ׳ר קלאב וטירס פור פירס מקודם) ויש מי שעשה את זה עם זונדה להאבסת אווזים - כמו סטינג. באחת הבלדות הגדולות והבלתי נסבלות של עשור שהיה מפוצץ בבלדות מהסוג הזה בדיוק, ״רוסים״ ניצב בגבוה מעל כולן עם האמירה השטחית, הנבובה והמהדהדת בריקנותה - ״אני מקווה שגם הרוסים אוהבים את הילדים שלהם״. וואלה, אנחנו מקווים לך דברים אחרים לגמרי.
1 - Scorpions - Wind Of Change
זה לא רק השיר הגרוע ביותר של תקופת המלחמה הקרה, שכביכול חוגג את סיומה ואת אחוות העמים המתחדשת באירופה, זה השיר הכי גרוע בכל הזמנים. בכלל. ראשית, הוא מתחיל בשריקה מחרידה. שנית, המלים שלו הן קשקוש מתייפייף וציני שבא לחלוב את השינויים הפוליטיים למזומנים. ושלישית, אלה הסקורפיונז, להקה שהמינוריות, העידון וטוב הטעם זרים לה. רביעית - הוא מסתיים עם שריקה מטרידה.