מהראפר הכי גדול בעולם ועד לנרקומן שעושה שירי חג מולד מטופשים. סיפור עלייתו ונפילתו של DMX צריך להיות סימן אזהרה עבור כל מוזיקאי שחולם להרוויח כסף מהאמנות שלו
בדומה לג'וקים, המסורת ארוכת השנים של שירי חג מולד תצליח לשרוד גם שואה גרעינית. האמריקאים פשוט מתים על זה, והתעשייה מספקת את הדרישה המוזרה לעוד שירים על מזחלות, שלג, סנטה קלאוס ואייליו. אבל השנה נראה שנשבר כאן שיא נוסף – שיר חג המולד המוזר ביותר שאי פעם הוקלט. השיר המדובר, שהוקלט במיוחד עבור פלייליסט ספוטפיי חגיגי, הוא גרסת היפ הופ מחוספסת בהובלת חובב הנביחות הנודע DMX. גם המקצב האגרסיבי והקול המחוספס של הראפר לא מסתירים את עליצות שיר הילדים המתוק הזה. זה מצחיק לאללה, קליט באופן מפתיע ואיכשהו אפילו חמוד.
מקורו של השיר הוא קליפ ויראלי מלפני כ-5 שנים, במסגרתו מפיקה מתחנת הרדיו פאוור 105 ביקשה מ-DMX (בואו פשוט נקרא לו אקס, סבבה?) לשיר את שיר הילדים הוותיק. לא רק שהוא הסכים מיידית, אלא אף החל להכות על השולחן שלפניו, יוצר ביט מאולתר. זה הפך ויראלי, ובצדק. זה באמת משעשע לראות את הראפר שהחזיק בתדמית הכי קשוחה טיפה צוחק על עצמו, משחק את הפארודיה החיה על דמותו. ואז, כשנזכרים שלפני 20 שנה למשך כמה רגעים הוא היה הראפר המצליח בעולם, זה נהיה עצוב.
אם חוש העכביש שלי צודק, אקס עומד לנסות קאמבק בקרוב. טוב, זה לא כזה חוכמה לנחש זאת. פעם בכמה שנים אקס מנסה להתקמבק, מגלה שהתעשייה לא שמרה לו כיסא בין בכירי הראפרים וחוזר לעשות את מה שעשה במשך עשרים השנים האחרונות – מלא סמים, מלא זמן בכלא ומלא ילדים ממזרים. ברצינות, יש לו 15 ילדים מיותר מעשר נשים שונות. מה הפלא שהאיש הפך לבדיחת קריסטמס מהלכת?
אחרי שחיקה שכזו, קשה לזכור שבמשך כמה רגעים טובים הוא נחשב לכוכב הגדול ביותר בהיפ הופ, רגע לפני שאמינם וג'יי זי לקחו ממנו בנונשלנטיות בלתי נסבלת את הכתר. הוא פרץ בקול רועם לעולם עם שני אלבומים שיצאו ב-1998 והגיעו מיידית למקום הראשון במצעד בילבורד. גם שלושת אלבומיו הבאים, האחרון מהם יצא ב-2003, זכו לאותו מעמד. בראשית המילניום לא יכלתם להכנס למסיבת היפ הופ מבלי לרקוד לצלילי הלהיט "Ruff Ryders' Anthem" וברגע שהחלה המשרוקית המעצבנת של "Party Up (Up In Here)" גם מסיבות מיינסטרים עבשות הפכו למועדון ניו יורקי מחוספס. הוא היה בטופ.
למען האמת, אקס היה גם יותר מרק להיטי הארדקור היפ הופ אגרסיבים. מי שגם האזין לאלבומים גילה שמאחורי החזות והסאונד הגבריים עד פחד ניצב ראפר שלא חושש לחשוף את החולשות הרבות, השנאה העצמית והנפש הרדופה שלו. שירים דוגמת "Slippin'" מאלבומו השני חשפו טפח מהעבר האיום שלו שכלל אבא נוטש, אמא אלימה, מוסד לילדים בעיתיים, בתי מחסה, התמכרות לקראק-קוקאין ונטייה אובססיבית לצלול לתחתית. דאמן.
הרקע הקשה אמנם נשמע כמו קלישאה של ראפר, אבל לאקס היה דבר אחד שאף ראפר לפניו או אחריו לא הצליחו לשחזר באותה הרמה – אנרגיה גולמית וטהורה שמתפוצצת עם כל הברה. זה לא רק הקול החרוך, זו העוצמה שבה הוא מבטא אותו, הנביחות המגוחכות שאיכשהו עובדות, הפיגוע שמתרחש על הבמה בכל פעם שאקס אוחז במיקרופון כאילו הוא מחזיק בשולי נשמתו שמנסה לברוח.
כשאקס קיבל בראשית דרכו הזדמנות לעשות אודישן מול ליאור כהן, נשיא חברת התקליטים האגדית דף ג'אם, זה היה מעט אחרי שהוא חטף מכות מקבוצת עבריינים. הלסת שלו הייתה נעולה בחוטי ברזל רפואיים, אבל זה לא מנע ממנו לתת הופעה אגרסיבית בלסת רצוצה. "יכולתי לשמוע את השבירה של חוטי הברזל", סיפר אחר כך כהן. "זה היה כל כך ברור עד שגם אם אמא שלי הייתה באולפן היא היתה אומרת לי 'הוא האחד'". עוד באותו הלילה הוא הוחתם.
ליאור כהן הוא איש חכם, בן לעולים מישראל שהיה מעורב בתעשיית ההיפ הופ החל מלידתה. הוא עבד וקידם להקות כמו ראן-די.אמ.סי, ביסטי בויז, פאבליק אנמי ועוד יותר מדי מכדי לציין. כשמוס דף אמר "ישראלי גבוה מנהל את הראפ שיט" הוא דיבר עליו. לכן זה ברור שלא רק חוטי הברזל של אקס רצו במחשבותיו כשהגיש לו חוזה. כהן ידע שרגע אחרי מותם של ביגי וטופאק הקהל צמא לכוכב חדש שמגלם את האנרגיה של הרחוב המפורק מרוב פשע. אקס הגיע בדיוק בזמן כדי שהתעשייה תלביש עליו את כל מה שהחלו להלביש על ביגי ופאק. אבל לפעמים להיות במקום הנכון ובזמן הנכון זו הטעות הגדולה ביותר שניתן לעשות.
קנדריק לאמר בחר להקדיש את שיר הפתיחה של אלבום המופת שלו "To Pimp a Butterfly" למה שהוא מכנה "תאוריית ווסלי", על שם כוכב הקולנוע ווסטלי סנייפס שהעביר שלוש שנים מחייו בכלא בגין העלמת מס. התאוריה של קנדריק גוללת תהליך פשוט ואכזרי – התעשייה (מוזיקה, קולנוע, בידור) מטפחת ומשתמשת בשכונה ואנשיה כמו סרסורים. היא מפתה צעירים שחורים מרקע קשה עם הבטחות לכסף, אבל לא מספרת להם שגם לכסף גדול יש גם מחיר כבד. היא מנחיתה אותם לגוב האריות מבלי הכנה ראויה, כך שאין פלא שהם עושים את כל הטעויות האפשרויות. התעשייה דופקת וזורקת. כמאמר קנדריק "בלתי מחונך, אבל קבלתי צ'ק של מיליון דולר סתם ככה".
זה קרה לרבים וגדולים, אלו שנעלמו לענני החובות והפשע ואלו ששרדו, מאמסי האמר ועד נאס, מלוריין היל ועד ריהאנה. סיפורו של DMX הוא אמנם לא הראשון, בטח לא היחיד, אבל הוא ללא ספק המובהק מכולם. בדיעבד, זה היה ברור כשמש. הנפש הסדוקה של אקס, אותו ילד שאמא שלו לא אהבה אותו, לא עמדה באתגרים החדשים שעמדו מולה. הוא פוצץ את הכסף שלו על מכוניות וכלבי פיטבול, טיפח עוד יותר את ההתמכרות שלו לסמים ואלכוהול, חזר שוב ושוב לבתי הכלא ואף אחד לא עשה דבר לעצור את זה. גם אנשי חברת התקליטים שלו מודים שהם צפו באינספור ההופעות שלו בפינות האפלות של מדורי הרכילות בתור קוריוז והבינו שזה רק תורם לתדמית המחוספסת שלו. אז הם לא עשו דבר. כל עוד הוא הכניס להם כסף, זה לא פגע בו יותר מדי. אבל ברגע שהתעשייה עברה לטרנד הבא, אקס נשאר לבדו עם הבלגן, ועכשיו גם בלי כסף.
זה עצוב, אבל גם מאוד מלמד עבור כל ראפר, ובעצם כל מוזיקאי, שמתקרב לתעשייה. כן, גם בתעשיית הזעיר אנפין שלנו. בין אם כוונותיהם נקיות או לא, חברת תקליטים זה עסק, ועסק מכוון להרוויח כסף. האמנים הם אמנם אמנים, אבל הכסף הוא כסף. רוצים תזכורת? רק תשאלו את איה כורם. וזה רלוונטי מתמיד. חשבו על גל הראפרים החדש ששוטף את העולם בזכות עלייתו של הטראפ. אפילו אם מוזיקת טראפ כאן להישאר, בעוד 20 שנה רובם ימצאו עבודה מדכאת במקרה הטוב או יקלעו לחובות, התמכרויות והרס עצמי במקרה הרע. הדוקמנטרי המעולה "Adult Rappers" מציג תמונה מדכאת לחלוטין של החיים אחרי שהקריירה נגמרת, ועל אף שהוא מתמקד דווקא בראפרים מסצנת האנדרגראונד הוא רלוונטי לכל מוזיקאי ששואף לכלכל את עצמו גם אחרי גיל 40.
בזמן ש-DMX עלה ונפל, ג'יי זי החל לבסס את עצמו ככוכב האמיתי של ימי פוסט טופאק וביגי. אפילו היתה להם התנגשות לא נעימה כשג'יי זי הפך למנהל דף ג'אם ודחה את הוצאת אלבומו של אקס. האחרון טוען שג'יי עשה לו את זה בכוונה, כדי לחסל את התחרות. אבל האמת העצובה היא שהדבר החכם באמת שעשה ג'יי זי, הסיבה שב-2017 הוא עדיין בראש המשחק, זה שהוא למד את התעשייה והשתמש בכלים שלה כדי לטפס למעלה במקום להתעלם מהצד העסקי ולקרוס לאותו מקום אליו הגיעו כל כך הרבה מוזיקאים בכלל וראפרים בפרט. בתי הקברות המטאפורים (ולפעמים המילוליים) מלאים בראפרים שלא חשבו קדימה. אם יש להם טיפת מזל, אולי הם יוציאו שיר חג מולד משעשע ויחזרו, גם אם רק לרגע, לתודעה. נתראה בניסיון הקאמבק הבא.