לרגל פסטיבל האינדי החיפאי אספנו חמש להקות מהכרמל שכדאי לכם להכיר גם אם אתם תל אביבים מתנשאים

חיפה היא רק עוד עיר בג'ונגל הבטון של מדינת ישראל. עיר פועלים אפורה ומשעממת עם קבוצה של אנשים שהחליטה ליצור לעצמה מקום לברוח אליו מהשגרה המדכאת. עיר פשוטה, בה חיים את המציאות היום יומית ומשקפים אותה באמצעות היצירה. בעיניי דווקא זה מה שמייחד את אנשי העיר. אך יחד עם זאת, צריך להבין שעצם חוסר הייחוד של העיר עם קישוטים מיותרים הוא הייחוד עצמו. לכן, אני חייב ראשית להתייחס לדבר מאוד חשוב שקורה כאשר כותבים על חיפה - ההשוואה לתל אביב. פאבליק אנמי אמרו אל תאמינו להייפ, אנשי חיפה בהחלט יסכימו. אין חדש תחת השמש, אין כאן סצינה "בוערת" ו"תוססת". הכל אותו הדבר. ה"סצינה", כפי שאני רואה אותה, בעיקר צנועה. תוצר של הדחף לביטוי עצמי, לצעוק על השגרה האפורה שנמאסה, בלי פוזה, ומבלי להתפשר.

המילה "סצינה" כתובה בגרשיים כי אין כאן סצינה ספציפית (היפ הופ, נויז או מטאל לדוגמא). על אף שהמוניטין המוזיקלי של חיפה עדיין תקוע בעברה הפאנקיסטי, נוצרה תערובת של המגוון הרחב של האנשים המרכיבים את מה שמתחולל בעיר בשנים האחרונות במישור המוזיקלי ובשאר תחומי האומנות, אשר מתערבבים ויוצרים משהו מיוחד במינו. כל אדם מגיע עם רקע שונה אבל גם עם מכנה משותף הדוחף לבטא את עצמם יחד. הגישה פאנקיסטית של עשה זאת בעצמך חלחלה לרוב הז'אנרים המוזיקליים ולסצינות ברחבי העולם, אבל נראה שבחיפה האנשים חיים ונושמים אותה. כך העבר הפאנקיסטי חושף את שורשיו. במובן מסוים עדיין יש נישות של תתי ז'אנרים אבל הן קטנות יחסית. כולם מתערבבים עם כולם. אין ברירה, עיר קטנה סך הכל. אלו הלהקות שלדעתי מבטאות את הייחודיות של העיר ואנשיה.

3421
הרכב שהוקם ב־2009 ומורכב משוזין וחזוס, הידועים גם בשל התעסקותם במגוון תחומי אומנות נוספים ובעיצוב חלק משמעותי מחיי הלילה בחיפה. באופן אישי, כמעט בכל אירוע מוזיקה אלקטרונית, פסטיבל בעיר או סתם ערב מגניב שזכור לי, 3421 היו חלק מהאירוע – בארגונו, כמופיעים או שניהם יחד. המוזיקה שלהם היא סלט של דראם נ' בייס, דאבסטפ, רגאיי ועוד מגוון רחב של ז'אנרים. 3421 מייצגים בעיני את הצד האלקטרוני בחיפה (לצד הרכבים כמו מאד אנד לוסט, רואוץ' או ניוט) ואת המוזיקה שהושמעה בהרבה מקומות בילוי ואירועים בחיפה.

3421 - Sparks

Sweatshop Boys
סווטשופ בויז מורכבת מחברים שכבר ניגנו יחדיו במגוון להקות פאנק בעברם. הם שרים על חברות, חרדה והתסכול שקיים בעיר אפורה ומנומנמת כמו חיפה. בעיני זו כנות, הכי אמיתי שיש. סגנון הלהקה מושפע מלהקות גיטרה עם נגיעות פופ משנות השבעים ומנה בריאה של גאראז' רוק. יש להם סאונד מלוכלך ונשמה פאנקיסטית אבל עם מעט הסוכר בדמות רגישות מצוינת לפופ. כשאני רואה הופעה שלהם בחיפה, בין אם הקהל מונה מאה איש או שלושים, אין אחד שלא צועק את המילים. את הסווטשופ בויז אני רואה בתור הלהקה שמשקפת את נישת הפאנק־רוק של חיפה בצורה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה. העובדה שרובם מנגנים בלהקות אחרות בסגנונות מגוונים רק מחזקת טענתי שחיפה היא קיבוץ גלויות של מוזיקאים ויוצרים.

Sweatshop Boys - The Not-So-Great Depression

פלאפון ענק
פרויקט היוצר תערובת הזויה של צלילים בשילובי של תופים, גיטרה וסרטונים קצרים שמוצאים מהקשרם. הסרטונים והמוזיקה בלתי ניתנים להפרדה, הם יצירה אחת שלמה שמנפצת את המציאות ובונה אותה מחדש. ההופעות שלהם אני מרגיש כאילו אני צופה בסרט תעמולה של משטר אוטוריטרי, אפילו אורווליאני למדי. הם נותנים לאדם שחווה את פלאפון ענק את המקום לשאול את עצמו מה הוא ראה, ולהטיל ספק במה שהוא רואה. עבורי, הלהקה מייצגת את ההרכבים החיפאים שבוחנים כל הזמן את הגבולות. הרכבים כמו ילנה, האויב היהודי או מ-פגרים, המופיעים במקומות לא שגרתיים כמו גלריה לאומנות ואפילו בסביחיה.

Giant Cellphone - Disastrous Elvis - פלאפון ענק

Double Jackal
דאבל ג'אקל צמחו מהאפור החיפאי ובתור להקה צעירה יחסית, הם צבעו אותו בשכבות של ורוד וסגול. ארבעה חברים שהכירו בתיכון הריאלי ויוצרים מוזיקה שלא אופיינית בהכרח למה שקורה בעיר. הם עושים זאת בעזרת הרבה שכבות גיטרה ושירה, בס קצבי וקליט ותופים שלא מפסיקים להשתולל. לדעתי הם מוסיפים טעם חדש ומרענן לעיר ולאופי המוזיקלי שלה. טנגו שנע בין רגישות לפופ לבין האפור המכה והמדכא. מעט מאוד להקות מצליחות לגעת בכל כך הרבה מנעדים של רגש ודאבל ג'אקל עושים זאת נפלא לדעתי ושייכים לפלח האלטרנטיבי של חיפה. מוזיקה הנשענת על השפעות רבות ושונות, אבל לא מפסיקה לחדש, לא מתפשרת, מקורית ועם הרבה להגיד. הפלח הנ"ל כולל להקות כמו סירנות, סוג ב', דיקטטורה ועמק, שמצליחות לספר את סיפורה המוזיקלי של חיפה במנעד עצום של צלילים.

Double Jackal - Insomnia

Ostra Torn
בחלק הקצת יותר אפל וכבד מוזיקלית של חיפה, ישנם להקות שרואות את העיר בשחור. להקות המעבירות בצורה מדויקת תחושות של ייאוש, כעס ותסכול מהשגרה בצורה כה קיצונית עד שאין ברירה אלא להיכנע. עבורי, אוסטרה טורן היא הלהקה הכי בולטת ומעניינת מהזרם. הם סוחפים איתם את הקהל הצמא לשמוע זעקות ייאוש זהות לשלו ומהווים יחידה אחת, מגובשת ועוצמתית.

פסטיבל So Low הינו פסטיבל אינדי חיפאי שיתקיים ב־29/30.11 בעיר התחתית בחיפה. כרטיסים ניתן לרכוש באתר