צעד תימני

לקראת השקתה של פורטונה לאוסף המוזיקה התימנית-ישראלית שהוקלט בשנות ה-70 וה-80, ״דעסה״, לירון עמרם לוקח אותנו להיסטוריה וההשתלשלות של התנועה המוזיקלית של עולי תימן, גדולתו של אהרון עמרם, והשפעתו לאורך השנים על המוזיקה הישראלית בכלל 

מאי 1945 - האימאם אוסר על יציאת יהודים מתימן, כאשר 7000 יהודים כלואים במדינה. במדבריות עדן, ארגון הג׳וינט היהודים מקים מחנה עולים בחאשד (דרום תימן). היעד - חילוץ יהודי תימן מחאשד והעלאתם לישראל.

1948. שמועות על ניצחון ישראל במלחמת העצמאות מתחילות לצוץ. האימאם באורח פלא מחליט לבטל את איסור העליה לישראל, ופותח את שערי תימן להגירה. הניצחון במלחמה ופתיחת השערים מאיצים את קצב העליה. מבצע העליה ״על כנפי נשרים״ יוצא לדרך, ובו מועלים 42,000 יהודים מתימן. הם מגיעים למחנות כמו עין שמר וראש העין. לראשונה, קהילות מרוחקות שבעבר ניהלו קשרים רופפים, מתאחדות. אנשי דמאר, שרעב, תעיז ואב פוגשים את אנשי צנעא, סעדה ועדן. אנשים, מקומות רחוקים וגוונים שונים מחליפים רעיונות, כתבים ומסורות מוזיקליות, ויוצרים את התשתית למוזיקה התימנית בישראל.

יהודי תימן במבצע ״על כנפי נשרים״

במשך דורות רבים יהודי תימן החזיקו באיסור ההלכתי על שימוש בכלי נגינה; מנהג אבלות על חורבן בית המקדש הראשון שהשתרש בקרב הקהילה עוד מימים עברו. איסור זה השפיע יותר מכל על התהוות השירה היהודית-תימנית ועל אופייה, שכן הכלים היחידים שהשימוש בהם הותר הם השירה הווקלית והקצב. כך, נוצר מצב שהשירה התימנית-היהודית בתימן הייתה מורכבת משני אלמנטים בלבד: ווקלס (שירה) וקצב (פח).

עניין נוסף שהשפיע ישירות על התוכן המוזיקלי והטקסטואלי, היה ההפרדה הכמעט מוחלטת בין שירת הנשים לגברים. שירת הנשים הושפעה ממוזיקה תימנית מקומית, וכמו כן, הושרה בערבית בלבד; לעומת שירת הגברים, שהושרה בעברית, ותוכנה עסק בענייני קדושה ופולחן דתי. ניתן לשמוע את ההבדלים בין השירה הערבית בכפי שהושרה בתימן, לבין השירה התימנית בישראל בשנות ה70-80. ההתיישבות בישראל השפיעה רבות על ההיווצרות להבדלים אלה, בעוד ההגירה הפתאומית והכניסה למציאות נפרדת הייתה קשה.

גילוי נאות: מי שנחשב למייסד המרכזי של התרבות המוזיקלית של יהודי תימן הוא אבי אהרון עמרם, ששירו ״לדמע עיני״, הוא חלק מהויניל המצופה והמכובד של פורטונה. אהרון עמרם נולד ב1937 בצנעא, בירת תימן. בגיל 12 עלה לארץ והתיישב בראש העין. בימי נערותו, שירת נשים ושירה כללית על ענייני דיומא היתה תחום לא מוערך, בלשון המעטה; בעוד ששירת הקודש נחשבה לערש התרבות של יהודי תימן. כנער, שמע אהרון את נשות הקהילה שרות את שירתן בחצרות, בבתים ומכל פינה, וכך שירה זו כבשה את ליבו.

בשנת 1956 הקליט את תקליטו הראשון, תחת חברת התקליטים היחידה שקידמה את המוזיקה של עדות המזרח בזמנו - ״האחים אזולאי״. שמועות יצאו על פועלו ועל שירתו הייחודית, הביקוש גבר, ואהרון בצעד נדיר ויוצא דופן החל להקליט גם שירת נשים. הדבר לא תמיד התקבל בעין יפה אך כשרונו המוזיקלי בלט והמיס גם את לב המבקרים הקשים ביותר, שבעיניהם על המוזיקה התימנית להישאר במתכונתה הנוכחית (ללא כלים) ולעסוק בנושאים המסורתיים (שירת קודש).

אך עמרם ראה את צעירי העדה רועים בשדות מוזיקליים הזרים להם, ורצה לתת להם מן הטעם של העולם הישן אותו עזבו לפני שנים אחדות. הוא החל להישכח בתוך מרוצת החיים של העולם החדש - בתוך 3 שנים הוציא עמרם 28 סינגלים. שירתו נפוצה בכל קצוות הארץ ושמו יצא למרחקים: בשנת 1961 הוציא את הגרסא הראשונה של ״לדמע עיני״, והלא הוא ״גלבי״ שכבש את הבילבורד בביצועה של עפרה חזה באותה השנה. הוא אף פגש בשני מוזיקאים עיראקים מחוננים בשם סאלח ודאוד אל כוויתי, ויחד הם מוציאים כ3 אריכי נגן. בשנת 1962 יצא עמרם לראשונה לסיבוב הופעות באירופה, שם ספג ניחוחות חדשים והרחיב אופקיו. אותו סיבוב הופעות ראשוני השפיע עליו עמוקות ובשנים שאחרי הוא חילק את זמנו בין קו פריס - תל אביב.

עם חזרתו לישראל בשנת 1963 שיחרר עמרם אריך נגן סולו ראשון, שלימים יהווה תקליט פורץ דרך במוזיקה התימנית ובמוזיקה הישראלית בכלל. בפרספקטיבה היסטורית, תחומי השפעתו של תקליט זה ישנו את כללי המשחק. בתוך אותו אלבום קיים שיר מסורתי של ר׳ ש׳ שבזי, בשם ״אם ננעלו״, שהולחן על ידי עמרם. המוטיבים התימניים בולטים מאוד בשיר, אך משהו כאן נשמע שונה: עמרם מחליט לשכור נגנים ולהקליט את השיר בליווי להקת רוק (באותו זמן הכינוי שלו בראש העין היה קליף ריצ׳רד והשאדוס, שהיו להקה פופולרית בקרב צעירי העיר). בשיר זה ניתן לשמוע בפעם הראשונה בבירור את העירוב בין מוזיקה פופולרית המורכבת מבס, תופים, פרפיסה וגיטרה לשירה תימנית עתיקת יומין. השיר נהיה להיט, יחד עם ״לדמע עיני״ שיצא מספר שנים קודם לכן.

אחר כך, סולל עמרם את הדרך ל30 שנה של עשיה מוזיקלית יוצאת דופן; כזו שתגדיר מחדש את המוזיקה התימנית בישראל, ואף בעולם; וכז שתאפשר לעשרות יוצרים אחרים ללכת בדרכיו, כמו יהודה קיסר, אביהו מדינה, זוהר ארגוב, עפרה חזה ועוד רבים וטובים.