אדולט סווים תמיד נחשב כערוץ ביזארי המלא תעוזה, אך מלבד זאת, לערוץ יש חשיבות גדולה בהתפתחות והפצת ההיפ הופ האלטרנטיבי. מתן שרון על האג׳נדה והעשייה של הערוץ הקומי בזירה המוזיקלית
במהלך השבועות האחרונים הראפר המסתורי DOOM (לשעבר MF Doom) שיחרר מדי יום רביעי שיר חדש באתר של Adult Swim. התכנון המקורי היה שבסיום 15 שבועות, השירים שישוחררו יתאספו לאלבום אוסף מיוחד בשם "The Missing Notebook Rhymes". לצערינו, אותו שיתוף פעולה נקטע בטרם עת, והשאיר אותנו עם מספר שירים מועט. אך עם כל הסקרנות בנוגע לחזרתו של הראפר במסיכה, שתמיד שמר על מעטה חמקמק, השאלה היותר מסקרנת נוגעת דווקא למקום שבו בחר דום לשחרר את אלבומו החדש. איך ראפר האנדרגראונד המשמעותי ביותר בעשרים השנים האחרונות בוחר לשחרר חומרי סולו ראשונים מזה 8 שנים דווקא באתר של ערוץ טלוויזיה מצוירת למבוגרים?
זו היא אינה הפעם הראשונה שאדולט סווים טומנים את ידם בתעשיית ההיפ הופ האלטרנטיבי, ואף לא הפעם הראשונה שהם משתפים פעולה עם דום; אבל לפני שנצלול לקשר המוזר והמעניין בין הערוץ הצבעוני למוזיקה השחורה, כדאי להבין מה בכלל מניע את התופעה החריגה שהיא הערוץ התימהוני Adult Swim - המר הייד לד"ר ג'קיל שהוא הערוץ Cartoon Network. בכל ערב, החל מתשע, ערוץ הסדרות המצוירות לילדים משנה את פניו ואופיו כדי להפוך לרצועת שידור לילית שמתעסקת בקומדיה תימהונית, ניסיונית ומוזרה מדי לזעטוטים. אם נשים את זה במושגים מתחומי המוזיקה, אפשר להגיד שבליבו, אדולט סווים הוא ערוץ אנדרגראונד.
הערוץ החל את דרכו כשמנהל התכניות של קרטון נטוורק, מייקל לאזו, רצה לייצר רצועת שידור שמכוונת לקהל שגם כך החל להתאסף בלילות סביב הערוץ – סטודנטים וסטלנים, לפעמים יחדיו. לאזו, שבעברו יצר כבר תכנית אירוח מאוירת והזויה למבוגרים בשם "Space Ghost Coast to Coast", הכיר את הקהל היטב ויצר רצף תכניות שמערבב בין תוכן מקורי ("רובוט צ'יקן" דאז, "ריק ומורטי" כיום) לתכניות רכש, לרוב כאלו שבוטלו כיוון שלא זכו למספיק קהל בשידורם המקורי. כן, הם הערוץ שרכש את "איש משפחה" לאחר שבוטלה ב-2001, הפך אותה לפופולרית והוביל להחזרתה לאוויר. אתם מוזמנים להאשים אותם ב-12 העונות שבאו אחרי. הרצועה זכתה להצלחה כמעט מיידית, הביאה לרשת המצוירים רייטינג שלא הכירו ולעיתים אף ניצחה שידורים מקבילים בערוצי כבלים פופולריים בהרבה, דבר שתורגם לחופש יצירתי כמעט חסר תקדים עבור אנשי אדולט סווים.
אחד מהאנשים שניצלו את החופש הזה היה ג'ייסון דמרקו, מנהל הקריאייטיב של הערוץ וחובב מוזיקה מושבע. תפקידו של דמרקו היה לנהל כל פן יצירתי שלא נוגע בתוכן התכניות עצמן. הפרסומות, השיווק, האריזה הגרפית וה-Bumps – מעברונים קצרים בין תכניות שמטרתן להשאיר את האנרגיה בין תכניות ולהזכיר לקהל באיזה ערוץ הוא צופה גם בזמן הפרסומות. ברוב הערוצים הבאמפ יכלול את לוגו הערוץ נוצר מפרח או קלישאות טלוויזיה דומות, אבל כיאה למוזרות של אדולט סווים, דמרקו רצה משהו שונה.
מסך שחור, טקסט לבן ומוזיקה. זה כל מה שהיה שם. אבל המעברונים של אדולט סווים הפכו למיתולוגיים משתי סיבות - הטקסטים המשעשעים (נגיד: "אדולט סווים מובא לכם בחסות אדולט סווים") והמוזיקה המעולה שברקע. דמרקו, חובב מוזיקה מושבע שגדל במטאל אבל התאהב בהיפ הופ אלטרנטיבי, חתם על שיתופי פעולה עם לייבלים כמו וורפ רקורדס ונינג'ה טיון ודאג שבמהלך הבאמפים יופיעו ביטים של מפיקים לא מוכרים לקהל הרחב, כגון מאדליב או ג'יי דילה, לעיתים אף מתייחסים במהלך הבאמפ למוזיקה כהמלצה.
אחד מאותם מפיקים שסיפקו ביטים לערוץ היה בריאן ברטון. כיום הוא ידוע כמפיק המוזיקלי הנפלא דיינג'ר מאוס, אבל כשדמרקו מצא אלבום טריפ הופ שלו תחת השם "פליקן סיטי" הוא היה עוד אנונימי לחלוטין. במהלך שנת 2004 דיינג'ר מאוס הפך לשם לוהט לאחר יצירת "האלבום האפור" ועבודתו עם הגורילז, אבל לא שכח מי הערוץ שנתן לו צ'אנס ראשון. לקראת סוף השנה החמה ביותר בקריירה שלו, דיינג'ר מאוס הרים טלפון לחברו דמרקו עם הצעה מעניינת – הוא עומד להקליט אלבום משותף עם דום (זוכרים?), ורוצה שהאלבום יבוסס על תכניות של אדולט סווים. מסתבר שגם המפיק המבריק וגם הראפר האבסורדי מתים על הערוץ. דמרקו אהב את הרעיון ושכנע את ראש הערוץ לאזו לממן ולקדם אלבום אנדרגראונד ראפ על חשבונו בעזרת ערוץ הסדרות המצוירות שלו. כן, גם דמרקו סיפר שבדיעבד אין לו מושג איך רעיון כזה אושר.
השירים באלבום נעזרו בסימפולים מתכניות הערוץ, "אירחו" חלק מהדמויות וחלקם, כמו "A.T.H.F", היו שירי ראפ של ממש בנושא הסדרות עצמן. על אף שפרויקט כזה עשוי להיחשב כשיתוף פעולה מסחרי שיכול להשמיד קריירות ראפ מכובדות, האלבום "The Mouse and The Mask" שיצא תחת השם המשותף DangerDoom, לא רק שהצליח מסחרית, גם הפך לקלאסיקה של האנדרגראונד היפ הופ. המוזרות של המוזיקה התאימה באופן מושלם לזו של הערוץ והחיבור היצירתי זרח הרבה מעל זה הפיננסי.
האירוע הזה שינה את תפיסת הערוץ לרעיון שניתן לתמצת במשפט פשוט – בואו ניקח את כל הכסף שנועד לפרסום ונעשה איתו שיט מגניב. בשנתיים שאחרי דיינג'רדום החליטו באדולט סווים לסבסד מספר אוספים מוזיקלים נוספים, גם אם לא היו קשורים מבחינת הנושא לערוץ. הם שיתפו פעולה עם הלייבלים העצמאיים סטונס ת'רו ("Chrome Children"), צ'וקלד אינדסטריז ("Chocolate Swim") ודפינטיב ג'וקס ("Definitive Swim"). הלכה למעשה הבינו בערוץ קהל היעד המרכזי שלהם פשוט מת על היפ הופ יצירתי, מתוחכם ומשעשע כמו התכניות שלהם, אז אם הערוץ ישים את החותמת האיכות שלהם על האמנים הנכונים – המוזיקה, הקהל, הערוץ והתרבות – כולם יצאו מרווחים.
ההצלחה של האוספים והסלקשן החכם של האמנים איתם עבדו הובילו להקמת לייבל הבוטיק Williams Street Records על ידי דמרקו תחת גוף ההפקה שיוצר את אדולט סווים. הלייבל שיחרר סדרות של אלבומי אוספים בנושאים שונים כגון מוזיקה אפריקאית, מוזיקת מטאל, מוזיקה מאטלנטה (ביתו של הלייבל) ועוד במקביל לשחרור פסקולים לסדרות של הערוץ. הלייבל גם אפשר להם להוציא אלבומים מז'אנרים שונים כמו פאנק או אלקטרוניקה מבלי שהיו קשורים לאדולט סווים בכלל, אך כולם תאמו לרוח היצירתית של הערוץ המקורי. אחת האמונות הגדולות של הלייבל גרסה כי חיבורים מעניינים יוצרים מוזיקה מעניינת, דבר שהוביל ליצירת אחד מצמדי הראפ המשמעותיים והמעניינים של השנים האחרונות.
דמרקו הכיר את הראפר קילה מייק כשהזדקק לשיר עבור פסקול הסדרה "Aqua Teen Hunger Force", והשניים נשארו חברים. כשמייק רצה לעשות משהו שונה מכל המוזיקה שיצר עד עכשיו – ראפ דרומי שתמיד נבלע בצלם של חבריו אאוטקאסט – הוא ידע למי לפנות. דמרקו הכיר לקילה מייק את הראפר והמפיק הניו יורקי אל-פי, ראש הלייבל דפינטיב ג'וקס איתם עבד בעבר. החיבור הוליד את אלבומו הבא של מייק, וללא ספק הטוב ביותר שלו, R.A.P Music, ואחריו את הצמד הדינמי Run The Jewels. החיבור המפתיע בין הראפר הדרומי הפוליטי ומפיק האנדרגראונד הלבן והמלוכלך הוא אולי הסמל הטוב ביותר לחזון המופרע של אדולט סווים – זה נשמע לא קשור בשום צורה, אבל לעזאזל זה עובד כל כך.
אדולט סווים ממשיכים לדחוף את ההיפ הופ לקהל המבוגרים-הצעירים שלהם, בין אם דרך סדרות כמו הסאטירה השחורה The Boondocks ובין אם דרך סדרת הסנגלים השנתית שלהם, במסגרתה משוחררים באתר אדולט סווים שירים בלעדיים מדי שבוע של אמנים כמו פליינג לוטוס, פרדי גיבס, פיוצ'ר, וינס סטייפלס וכמובן, ראן דה ג'ולז. השנה הם מכוונים לרצף של 52 שירים, משמע שנה של מוזיקה שבועית, כש-15 מהשבועות הללו מוקדשים לחזרתו של דום, ששלח לערוץ תיקייה מלאה בשירים ותו לא, כיוון שידע שמקומו שם – בערוץ טלוויזיה מצוירת למבוגרים עם אהבה אמיתית להיפ הופ אלטרנטיבי, והבנה שכדאי להוציא את הראש מהתחת ולהתערבב בתרבויות מקבילות. כולם מנצחים.