התמסחים באים

״מלחמה התחילה, ואף אחד לא ראה אותה״

ניל גיימן, "אלים אמריקאים"

השחקנים הוותיקים במגרש הגולף של באפלו קריק בפלאמנטו, פלורידה, לא יכלו להאמין למראות עיניהם, כשבחודש מאי השנה, תנין באורך 4.5 מטר חצה את מגרש המשחקים שלהם באדישות, ונעלם בין השיחים כלעומת שבא. כדי לסבר לכם את האוזן, 4.5 מטר זה קצת יותר ממכונית ממכונית משפחתית עם תא מטען. בסרטון שהספיק אחד מהנוכחים לצלם, נשמעים קולות מופתעים מסביב במסר אחד ויחיד - הם מעולם לא ראו תנין גדול יותר מזה.

מאוחר יותר באותו חודש, אפיזודה נוספת - טראגית בהרבה - התרחשה בפארק הלאומי ״דיינטרי״ אשר בצפון אוסטרליה, שם אישה בעשור החמישי לחייה, שיצאה לשחיית לילה תמימה, נטרפה על ידי תנין מים מלוחים (באוסטרליה יש דברים כאלה) שיצא גם הוא לשחיה לילית, תמימה קצת פחות.
ואם זה לא מספיק, הרי שכמה שבועות אחרי, הופתענו לגלות סיפור נורא נוסף, גם הוא מאזור פלורידה, שם תינוק בן שנתיים שנפש עם עם הוריו במתקני פארק ״דיסני״ סמוכים, נחטף ע״י תנין. ולמרות הרצון הטוב החיים הם לא דיסנילנד, והסוף של הסיפור עגום בהרבה מכל תסריט משוכתב ל"פיטר פן".

עכשיו אולי תאמרו לנו שאנחנו פראנואידים ואין זה יותר מרצף אירועים מקרי. אבל אם יש משהו שאנחנו לא מאמינים בו זה צירופי מקרים. שום דבר לא קורה בטעות. ואם זה עדיין לא ברור, תנו לנו לומר את זה עכשיו בבהירות מוחלטת - התנינים, או כפי שראוי לכנותם "התמסחים", כבר כאן.

התמסח - כמו המציאות הישראלית - הוא טורף, שממוקם בטופ 5 של שרשרת המזון ולמעשה נטול אויבים טבעיים. כי מי יקום לו לתמסח? אף אחד עם שכל בראשו, או ליתר דיוק רק אנשים ללא שכל בראשם, ולראייה הבחור הזה. לפרקים תוכלו לפגוש בסיפור גבורה מסוג אחר - כמו זה של ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים והתמסח הפרטי שלו - אבל אם יש משהו שמלחיץ אותנו יותר מתנינים זה ירושלמים. אז בואו פשוט נדלג מעל האייטם הזה ונתרכז במה שחשוב: התמסחים באים, והם רציניים.

לתמסח אין גבולות ואין לו שובע. הוא חיה מוגזמת, נטולת גבולות או פרופורציה. הוא פעיל בלילה ורובץ במים רדודים רוב שעות היום. הוא שריד מתקופה פריהיסטורית ועצם קיומו הוא עלבון לדארוויניזם הקלאסי. שזה די מה שאנחנו חושבים לאחרונה על סצינת המועדונים בתל אביב - מדובר במפלצת שיצאה משליטה.

תראו, כשפתחנו את תפו״ד המקורי - בפברואר 2010 בדיוק - לא רק שלא היו פה תמסחים, בקושי לטאות ראינו. שממית מזדמנת על קיר מתקלף. חרדון מנומנם על גג פח לוהט. רב-חומט חולף בסמטה אפלה בדרום העיר. לא היה בדל נחמה להיאחז בו, ועד שכבר הגיע לתל אביב מישהו שאפשר היה לכתוב עליו איזה חצי פרגון ולאמבד סט לפוסט בלי לקבור את עצמך מבושה, היינו מתייבשים. הרי המטרה שלנו היתה להפסיק לחכות שיקרה כאן משהו ולהתעסק בשפע של העולם הגדול.

אבל זה ממש לא המצב עם תור התמסח, הביטוי הזיאולוגי של עידן השפע. והשפע בסופי השבוע רב מנשוא. זו לא עוד תלונה פולנית על מצב שבו הכל בסדר ואנחנו מחמיצים פנים, זה FOMO מועדוני שמכה בנו מדי חמישי ולא עוזב עד מוצ״ש. איך אפשר להיות בשלושה מקומות בו זמנית ולשמוע את כל הדי ג׳ייז המעולים שמגיעים לפה? ככל שידוע לנו טרם הומצא מאיץ החלקיקים שישכפל אותנו לטובת המטרה.

לתמסח אין גבולות ואין לו שובע. הוא חיה מוגזמת, נטולת גבולות או פרופורציה. הוא פעיל בלילה ורובץ במים רדודים רוב שעות היום. הוא שריד מתקופה פריהיסטורית ועצם קיומו הוא עלבון לדארוויניזם הקלאסי. שזה די מה שאנחנו חושבים לאחרונה על סצינת המועדונים בתל אביב - מדובר במפלצת שיצאה משליטה. 

וכמו שאנחנו מתקשים להחליט איפה נהיה בכל אחד מערבי הסופ״ש (בהם אנחנו לא מתקלטים), הגיע הטלפון מתדר שהציע לנו לחזור ולסקר את ההתרחשויות המועדוניות החשובות - בתל אביב ובעולם - ואת המוזיקה הרלוונטית להן. כלומר להחזיר את תפו״ד. ואנחנו אמרנו כן.
סלחו לנו מראש על המציצה העצמית, אבל לסיקור תרבות חיי הלילה בתל אביב מגיע יותר.

אם לומר את האמת, מעולם לא הפסקנו לתפ״ד. כלומר את חלק הארי של האינטראקציה ביננו אנחנו מבלים בליהוג בלתי נפסק על מוזיקה, מועדונים ודי ג'ייז. זה יכול לבוא לידי ביטוי במרתון VH1 קלאסיקס בסלון של ניב עם דחקות פרטיות עד קצה הלילה, בדיווחי סופ״ש טלפוניים (כי כל אחד עובד במועדון אחר) , בשליחת סטים בג׳י טוק, בתיקיית דרופבוקס משותפת שתמיד פעילה או בזה שאנחנו אוכלים אחד לשני את הראש ברחבה במקום לרקוד. כי התפו״ד מתחיל בתוכנו.

כטיפוסים השרדותיים (אתם מכירים הרבה בני 39 ו-41 במועדונים?) היה ברור לנו שהדבר הנכון לעשות יהיה לכנות את המדור שהוצא לנו באתר החדש והיפה של תדר - תמסח, ולו רק בשביל לצאת בסדר עם האדונים החדשים. אבל ראייה לטווח ארוך אף פעם לא הייתה הצד החזק שלנו (אתם מכירים הרבה בני 39 ו-41 במועדונים?) ואחרי מחשבה קצרה החלטנו, בכל זאת, להשאר מה שהיינו תמיד - תפו״דים. אז בואו נתחיל:

ברוח התקופה המוגזמת הפוסט הראשון מסדר לכם 5 סטים לסוף השבוע שיחדיו מייצרים את חווית הקלאב השלמה: משלב התדלוק הביתי, לסט הפתיחה במועדון, לחלק הארי של הלילה, פסקול לאפטר הזייתי וכמובן - צ׳יל אאוט ליום שבת שירגיע לכם את החמרמורת.

חימום בבית -
Pender Street Steppers - Berlin Community Radio

את המשקה הראשון להערב אנחנו ממליצים לשתות לצלילי הפנדר סטריט סטפרס, אנשי הלייבל מוד האט האהובים שלאחרונה קבלו תכנית חודשית בתחנת הרדיו המקוונת ״ברלין קומיוניטי רדיו״. התמהיל המוזיקלי במסורת הסטפרים כהלכתה - פ׳אנק, דיסקו, מוזיקה באלרית, האוס, דאב, רגאיי וכל מה שנעים לערבב מלא סוגים של אלכוהול לצליליו.

חימום במועדון -
RA.531 Evan Baggs

יצא שאת הסט של איבן באגס - הבעלים של הלייבל המעולה ״קברט״ ותקליטן פנטסטי - בברקפסט, פיספסנו שנינו (עוד סממן של תור התמסח הוא לתקלט בקלאב אחד ולהפסיד התרחשות באחר). עפרי גופר עדכן שהוא היה לא פחות ממדהים ונתן קונצרט של סאונד עריכה וגרוב לא מהעולם הזה. לנו לא נותר אלא להתמרמר ולהתנחם בסט המצוין שהקליט לרזידנט אדוויזור. זה מתיישב בדיוק על משבצת החימום לכל מסיבה ראויה - אלגנטי, מעניין, עם דרייב וכמובן נטול התלהמות. רק להקשיב ולדמיין רחבה מתבשלת.

שיא הערב -
XLR8R's Podcast 450 [10 Years]: Tama Sumo

טאמה סומו היא אחת הדי ג'ייז האהובות עלינו. אחד הזכרונות החזקים שלנו ממנה מגיע מהבוקר בו עלתה אחרי סט מופלא של דריק מיי בברזילי בלי לראות בעיניים. היא נגנה את הבליל המיוחד לה שערבב האוס וטכנו עדכניים מהשלב הבא עם קלאסיקות נדירות אותן אספה במרתפים מאובקים בשיקגו ודטרויט. מיקס מאוזן, מקורי, עשיר, מהודק ומעורר השראה של ישן וחדש. מאז שמענו אותה - ביחד ולחוד, כאן ושם - פעמים רבות והיא תמיד הרימה את האווירה בסטייל. בסט שהקליטה למגזין האמריקאי XLR8R (לציון עשור של פודקאסטים באתר) אפשר לשמוע את החיבורים המוכרים, בנוסף לדיסקו ומוזיקה אפריקאית שהתווספו לפלטת הצבעים שלה.

- המסיבה שאחרי
Residents' Hour: Andrew Lyster (meandyou.)

לאפטר החלומות שלנו אנחנו מזמינים את אנדרו ליסטר, איש הלייבל/ קולקטיב ״מיאנדיו״ ממנצ׳סטר, עורך מוזיקלי בחסד עליון ופעמיים (פעמיים!) איש השנה של תפו״ד (2013 ו-2014). ליסטר מערבב טכנו, אמביינט, דרון וז׳אנרים פחות קונבנציונלים בכשרון של אמן רנסאנס ואומץ של מטאדור. והעובדה שאת הסט הזה הוא הקליט לסדרת ה״רזידנטים״ היוקרתית של הבוילר רום מוכיחה שלעולם בו אנחנו חיים יש עוד תקווה.

צ׳ילאאוט -
Jon Hopkins - The Art Of Chill 2 Full Album

ג'ון הופקינס, שסיים בהצטיינות את האוניברסיטה של בראיין אינו, הוציא לפני שלוש שנים את אחד מאלבומי האלקטרוניקה הכי יפים של העשור, ואיכשהו קצת התפספס. הופקינס הוא אמן של טקסטורות, צלילים ומלודיות שנוצרות בתוך לופים אמביינטיים. האוסף שערך לסדרת "The Art of Chill" הוא מלאכת מחשבת של סך כל ההשפעות עליו - אינו, אפקס טווין, ביוספיר - ביחד עם ראייה רחבה של החוויה הפוסט מועדונית והמוזיקה שמלווה את הבוקר המזוגג שבעקבותיה.

סופ״ש מוצלח שיהיה,
נשיקות.