יש יותר מדי שירי אהבה בעולם. נכון, יש לכך סיבה טובה, אבל גם אם באמת מאמינים באהבה בסוף הקיץ כי ״זכיתם לאהוב״, צריך להודות שאהבה יכולה להיות גם מחורבנת; ורק מי שבאמת יודע לאהוב מבין את זה עד הסוף. כשטיילור סוויפט כותבת עוד שיר לאהוב שעזב, זה חמוד. כשמרווין גיי כותב אחד, זה צורב עד עומק הנשמה. אמני סול תמיד הביאו לנו שירי אהבה על זמניים, אבל רבים מהם ידעו גם לכתוב כמה שירים שגורמים להאמין שאולי זה לא רעיון כל כך טוב לפתוח את הלב. כשהגבוה יותר גבוה, הנמוך הרבה יותר נמוך. רק שמעו את הקול השבור של אייזיק הייז, אין נמוך מזה. לפעמים זה טוב לזכור שלא רק אתם ממורמרים על אהבה.
בטי דייוויס מגייסת את כל הנשמה השרוטה והפאנקיות העצורה שבה כדי להגיד דבר פשוט מאוד – אני לא רוצה לאהוב אותך.
מה שהכל עובר חביבי לא הבינו זה שאחרי שרוקדים על מדרגות הרבנות, הולכים הביתה לבכות. דוריס דיוק מלמדת את ההוא עם השפם מה זה בלוז אמיתי.
שירם הכאוב של ברט בכרך והאל דייוויד אמנם זכה לגרסה מתוקה-מרירה מאת דיון וורוויק, אבל כשאייזיק הייז תזמר את השיר מחדש חמש שנים אחר כך, האט את הכל וביצע אותו בקול השוקולד המריר שלו, המתוק נמחק וכל מה שנשאר זו מרירות וכאב לב טהור.
נטלי קול לוקחת קלאסיקה של בילי הולידיי ומנפחת אותה לגרסה איטית ומסויטת לבוקר שאחרי כלום ושום דבר, מהבקרים שבהם קמים ומבינים שהיום לא עומד להשתפר. בוקר טוב כאב לב, מה חדש?
כבר ב-1968 ארית'ה פרנקלין היתה קול של פעם בדור, וכשהיא פוגשת בלדה מייאשת שכזו, היא סוחטת מעצמה שיאים שמנוצלים לגרדת את שפל המדרגה בשיא הכוח.
רק תשאלו את ג'יי זי. אין שום אהבה בעיר הזאת אם את לא בסביבה. הבלוז מבעבע מתוך קלאסיקת הסול הדומעת הזו.
הקול העדין של טדי פנדרגרס השיק מיליוני ערבים רומנטיים, אבל גם רוזן האהבה יודע שלפעמים כשהאהבה מנצחת נופלים לקרשים ומתחננים שהקרב יגמר. נוק אאוט לאהבה.
כשהאוהיו פליירז מכריזים שהאהבה מתה, זה נעשה בעדינות של קלידי פסנתר נינוחים, ואז נקרע בעזרת ריף גיטרה ורוחות רפאים. הבכי ברקע זה לא אנחנו, זה רק הלב.
כשאהבה הופכת לכאב, קשה לראות מבעד לדמעות. ולכן המסקנה היא אהבה = כאב. וזה פאקינג כואב. אולי זה למה ארט גרייסון נשמע כאילו הוא קורע את מיתרי קולו מגרונו בדרך להגיע ללב, ומשאיר אותו מדמם על מכות הפסנתר.
אלבום הגירושין המיתולוגי "Here My Dear" יכל לתרום לרשימה הזו כל אחד משיריו, אבל כשמרווין גיי מתעסק בפרטים הטכנים של הסכם הגירושין שלו על רקע בלוז פאנקי שכזה, הלב המדמם נשפך בין האמריות הקרות.