סרטו הדקומונטרי השני של הבמאי פאריד אסלם, Yalla! Underground, מציג לראשונה את סצנת המוזיקה האלטרנטיבית הערבית במדינות המזרח התיכון. קצת אחרי תחילת הצילומים פרץ ה-׳אביב הערבי׳ ושינה לגמרי את זווית הסיפור של יוצר הסרט ושל המוזיקאים המשתתפים בו. לכבוד הקרנת הסרט בישראל במסגרת פסטיבל סולדריות וזכויות אדם שמתרחש בימים אלה בסנימטק תל אביב, תפסנו את יוצר הסרט לראיון
ספר לנו בשתי שורות על הרקע האישי שלך
אני יליד גרמניה, אבי נולד באפגניסטן אמי מצ׳כיה, עם שורשי גרמנים-יהודיים מצ׳כוסלובקיה לשעבר. למדתי קולנוע ב- FAMU, פראג. כיום אני מחלק את זמני בן פרנקפורט לפראג.
איך התחיל הפרווקט הנוכחי? אני מבין שיצרת בעבר גם קליפים, ספר לנו עוד על הקשר שלך למוזיקה
בשנת 2007 התחלתי לעבוד במזרח התיכון וביליתי זמן רב באזור. גרתי בביירות למשך שנה ופגשתי אמנים צעירים מלבנון, מצרים, ירדן, פלסטין והאמירויות. נדהמתי מהאיכות וההיצע של סצנת האלטרנטיב המקומית, זה השפיע עלי, קבלתי השראה ופתחתי שאיפה להציג אותם לקהל רחב יותר. כמו כן רציתי להראות לקהל שלי דימוי שונה של ערבים צעירים ותרבות ערבית מזו שמוצגת ומצתיירת דרך החדשות, כזו שתמיד משויכת לאלימות, דת, פאנאטיות ובאופן כללי זווית סיקור נגטיבית ופורטר שגוי לדמותם של הצעירים שפגשתי. התמונה שמתקבלת בחוץ מאוד מוטה, חדגונית ומייצגת רק חלקיקים מהמציאות.
הייתי מוזיקאי כשהייתי בתיכון, ניגנתי בלהקת אינדסטריאל-פאנק דיי מזעזעת בפרנקפורט. בשלב מאוחר יותר התחלתי לביים קליפים מוזיקלים, זה היה השלב שהבנתי שאני טוב יותר ביצירת קולנוע מאשר מוזיקה.
מה גרם לך לעשות את המעבר מקליפים לסרטים דוקומנטרים?
עשיתי קליפים ופרסומות במשך 8 שנים וככל שהזמן עבר הרגשתי שאני מתרחק מזה ומשתעמם מזה. המפגש עם הערבים הצערים במעבר למזרח התיכון השפיע עלי לרצות לנסות ולעשות משהו חדש, משהו גדול יותר ובעיקר עם משמעות רחבה יותר עבורי ועבור אלה שעליהם התמקדה העבודה. וודאי שיותר מאשר יותר משמעותית מסרטון פרסומת קצר. לפחות עבורי.
פאריד אסלם
כשהתחלת את צילומי הסרט, האם ידעת למה אתה נכנס? ידעת מראש מה אתה רוצה לספר או שהכל התווה תוך כדי התהליך ?
לא ידעתי למה אני נכנס, למעשה לא ידעתי אפילו מה זה אומר לעשות סרט דוקומנטרי, אבל הכרתי את האזור מכיוון שגרתי ועבדתי שם למשך שנה וחצי. ידעי באיזה נושאים אני רוצה לגעת והיה לי סיפור בסיסי בראש, אבל האביב הערבי דיי הרג את הסיפור שלי, ובדיעבד אני די מרוצה שזה קרה.
האם נתקלת בבעיות או התנגדות כלשהי מצד הממסד באחת המדינות?
לא ממש. למעט 7 חקירות בצד הישראלי של המעבר בין ירדן לגדה המערבית.
האם היו אמנים שפחדו להשמיע את קולם או להשתתף?
לא
מעבר לקשיים שהוצגו בסרט, אני מניח שגם מבחינה כלכלית זה לא פשוט להיות מוזיקאי אלטרנטיבי במדינות שביקרת בסרט
אני חושב שזה מאוד דומה למקומות אחרים בעולם, הרבה מהאנשים שמחליטים לעסוק באומנות מגיעים לעיתים תכופות ממשפחות אמידות יותר. אני חושב שזה מעניק את הבטחון העצמי לפתח קריירה שכשההכנסות לא תמיד יציבות. בקהיר ובבירות יש אוניברסיטאות אמריקאיות כבר למעלה מ-100 שנה. רובם וודאי למדו שם. אבל לא כל האמנים שצילמתי באו ממשפחות עשירות בכלל. אני חושב שהרבה אנשים מהדור הצעיר בעולם הערבי שונים מאוד מאלו שהמערב או ישראל מדמיין. אנשים פתוחים וליברלים, מחונכים היטב ובהחלט אזרחי העולם הגדול. וכן, כחלק מזה הם גם דוברים אנגלית טובה.
הסרט צולם כבר לפני כמה שנים, האם אתה יודע לומר מה השתנה מאז?
אני חושב שלמעט הקונפליקט בסוריה וההשפעות של זה על המצב שםף אפשר לומר שהרוב נשאר פחות או יותר כפי שסוקר בסרט. אני חושב שההשפעה של האביב הערבי תורגש רק בעוד כמה עשרות שנים, כשצעירים שנלחמו בכדי לשנות את המצב יהפכו להיות לוקחי ההחלטות במדינות האלה. הם שם והם עדיין עומלים כדי לעשות את העולם למקום טוב יותר. יש לי הרבה אמונה בדור הצעיר הזה, ולא רק בעולם הערבי.